יומן ערב, 30.7.25
הלכות.
אני כותבת לעצמי את ההלכה שלי, כלומר הדרך שאני רוצָה ללכת בה (אם רק יניחו לי לנפשי, כפי ששרה איגי וקסמן הנפלאה, ולא תפילין של הגברים). בינתיים כתבתי לעצמי את הלכות שבת, וסה מה סכתב יסעיה הנביא –
"אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשֹׂות חֲפָצֶיךָ בְּיֹום קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדֹושׁ יהוה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתֹּו מֵעֲשֹׂות דְּרָכֶיךָ מִמְּצֹוא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׃" (ישעיה נח 13)
ואמרתי את זה לחברתה של אימי, יעל, והיא אמרה שסה יפה.
וגם את מסכת ברכות שלי כתבתי –
קודם כל תהילים בבוקר ובערב, ובבית, וגם תפילת ישוע הקצרה (תקראו ותראו שהיא בסדר גמור). וגם תיקנתי לעצמי ברכת המזון אלטרנטיבית מפסוקי תהילים שמדברים על הנושא – ובבית החולים אנשים דתיים דווקא התלהבו מסה ואמרו שסה יפה, וגם ביקשו שאשלח להם – וסה בבלוג התנ"ך סלי.
ושנית, תיקנתי גם ברכת הדרך אלטרנטיבית, שהיא פשוט מזמור צא בתהילים, ואני אומרת – אם אתה יוצא לדרך – תגיד מזמור צא, וכאילו ה' עצמו כיוון לכך. ושם נמצא הפסוק הידוע –
"כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל־דְּרָכֶיךָ׃" (תהלים צא 11)
ומה אני צריכה יותר ממלאכים ששומרים עליי? ומתוך הנאיביות היתרה שלי, אני גם מאמינה בהם.
ולבסוף, כשם שלא בכל נסיעה אני אומרת את המזמור הזה, כך גם לא בכל ארוחה אני אטמרת את הברכה שתיקנתי לעצמי, אלא רק בארוחות גדולות ומשביעות, כמו סעודות שבת, או כמו הבגט שאכלתי עכשיו אצל מוטי (והאם בא גט? או רק גט טֵקסי? טקסו נא עצה ואימרו לי). ואני מסבירה לעצמי שזה בדיוק מה שכתוב –
"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־יהוה אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ׃" (דברים ח 10),
כי צריך לברך רק אם מגיעים לשביעה. כך אני מסבירה. והרמב"ם אמר לא להגיע לשביעה מלאה, ונכון – לא 'להתפוצץ' מאוכל, אך לאכול כדבעי – זה מומלץ ורצוי. אך גם בזה לא להגזים, אלא פעם או פעמיים בשבוע, שלא תהיה זוללות, כמו בחטא קברות התאווה, אך גם שהגוף יקבל את חוסרי המזון שלו.
אלה פחות או יותר ה'הלכות' שחשבתי עליהן בינתיים. מה דעתכם/ן?
*
לאודי –
שלום אודי. אם גנבת לי את רעייתי הכתובה בשמיים לדעתי, רוית, שדיברתי איתך עליה, וכתבתי בספר שלי שהשטן ינסה להמיר ולתת אותה לך ברוב נכליו, כי הוא רוצה להכאיב לי, והוא אבי מולידי, ואת ספרי גנבו והשתמשו בו כנגדי, ואותי החרימו ועינו באכזריות חודשים רבים, בזמן שאותך פינקו בתפנוקים וניתבו אותה אליך, והיא התפתתה לכך, כי נשים אולי דעתן קלה, כפי שאתם אומרים ומשמיצים אותן תמיד, וזאת בזמן שאני טרחתי על שחרור החטופים בשיטות קבליות שאני יודע, ואף טענתי שאני החטופים, בעוד פטרונך נתניהו שנוא העם בצדק עשה כל מאמץ לטרפד את עסקת החטופים שהתחיל בה טראמפ – ואף הצליח בכך עם נכלי היהודים, שלותר כבר כתב עליהם, ובמסחר הבבלי שלכם, ובזאת הפרת את מצווה התשובה, שלימדת באותה שנה, גם לפי ספרו של הרב קוק, בשיעורים שאני השתתפתי בהם מביתי בזום, והיא נכחה בהם פיזית, או לפחות באחד מהם. ואני לא שכחתיה ורודף אחריה מאז, במובן הרומנטי, החיובי, וגם לא אשכח אותה לעולם, כי היא זוגתי מהשמיים, ואילו אתה נהנת מה'הפקר' – ההפקרות של נתניהו פטרונך הנפשע מאוד – כי אז רע הדבר בעיני אלוהים ועומר אדם, ועברת על האיסור 'לא תחמוד אשת רעך' ועל חובת עשיית התשובה או לפחות מתן התשובה, גם יחד. ואם אין הדברים כך – סלח לי על שחשדתי בך לחינם. לפני ישנן שלוש 'תיבות' של חשודים, ואתה רק אחת מהן, כבמשל היפה של שייקספיר במחזה 'הסוחר מונציה' שדיברנו עליו אז באוטובוס, אם אתה זוכר (סוחר וזוכר אינן אותה מילה, ולפעמים הפכים).
בברכה, ידידך בץ.
נמחק ההמשך – ואם טעיתי בדברים אני חוזר בי ומתנצל שחשדתי בך לשווא.
*
התכתבות עם נחי –
הקלטה שלו.
אני –
א. העניין עם בעל הבית סודר. אימא שלחה לי את לשון החוק המחייב אותי לשמור על שקט – והתחייבתי לעשות זאת, כי אני אזרח שומר חוק, מתוך אמונתי הישועית והשפינוזיסטית המוצהרת מזה זמן רב.
ב. איני הולך יותר לפסיכיאטרים, ואני מתנגד לדרכם, וגם זאת אמרתי, וזאת זכותי לפי החוק – כל אחד בוחר את ישועתו. אמרתי שה' הוא רופאי, כפי שכתוב בתורה שאני מאמין בה בכל ליבי, ככתוב, וגם דרך ישוע, ושפינוזה. ואמרתי גם שאני מוכן גם לטיפול פסיכולוגי, שהוא דרך הטיפול של היהודים, לפי תפיסתי, אך לא לפסיכיאטריה הגרמנית. נא לכבד. ומעבר לזה – אני מרגיש/ה מצוין, ואולי לכם יש בעיה לקבל את הגדרתי המגדרית השונה כבן-בת, שהצהרתי עליה, וזה דבר מקובל בעולם, וגם לא סותר את התורה – וזו בעיה שלכם, לא שלי.
ג. מצחיק שמצאתם 'במאמצים רבים' את הפסיכיאטר היהודי-צרפתי, שפסלתי בפעם הקודמת מסיבות אישיות שלי, שאני זכאי ללכת לפיהן (ואני זכאי בכלל).
ד. לא ביקשתי את עזרתך. אדרבא, אמרת לי לא לפנות אליך יותר – ואני מכבד את בקשתך ולא פניתי. אנא נסה גם אתה לכבד את עצמך ואת המילים שלך.
בברכה.
הוא –
1. אמרתי לך לא לפנות אלי בקללות, נאצות ואיחולים כפי שעשית. לא אמרתי שום דבר לגבי עזרה שאתה צריך.
2. אתה כן פונה אלי לעזרה כל פעם.
3. גם נענתי לקריאת העזרה שלך בפעם האחרונה והעברתי לך 300 ש"ח.
4. אני חושב שאתה כן זקוק לעזרה, אבל אם אתה לא רואה את זה, באמת אין לי איך לעזור.
אני –
אין לי בעיה לקבל כל עזרה – כספית, של טיפול פסיכולוגי, או אפילו סתם שיחת טלפון נעימה וידידותית, כפי שעשינו פעם, בלי להיכנס למריבות מיותרות. רק דבר אחד איני מקבל – את הכפייה הפסיכיאטרית, שהחלטתי שהספיק לי ממנה. אם אתה יכול לכבד זאת – מה טוב, ואם לא – אבקש ממך לא להמשיך לפנות אליי בעניין זה, ולא לקבוע לי בדיקות או בדיקות בית תוקפניות, כפי שעשו לי אתמול, ללא תיאום איתי.
בברכה
הוא –
שיחה ידידותית זה בהחלט דבר רצוי ונחמד. איחולי מוות וקללות לא נראות לי כ"כ שיחה ידידותית.
בכל אופן אני עומד על דעתי בענין הטיפול הפסיכיאטרי שאתה זקוק לו. מותר לי להגיד את דעתי. זה לפי שפינוזה וכו'.
אני –
אוקיי, אז שיחתנו הסתיימה, כי הבהרתי שאיני מקבל את הטיפול הפסיכיאטרי, שלדעתי מזיק – ואיש באמונתו יחיה.
ביי.
*
נשיקה.
כשאכלתי עכשיו את הבגט עם הקבה אצל מוטי, נשאר לי ממנו ממש קצת, אבל לא רציתי להעמיס יותר מדי על הקיבה, כי אחר כך מרגישים לא טוב, כבדים מדי, אבל מצד שני אסור לזרוק לחם, אז ביקשתי ממוטי שקית קטנה ואני אוכל את זה אחר כך. וגם אמרתי לו שזה מה שנקרא 'נשיקה', ולדעתו זה נקרא 'ביס'. אנא שיפטו נא ביני ובין מוטי – שאני מחבבת סך הכול – איך קוראים לסה, לצ'ופצ'יק של הלחם הזה – נשיקה או ביס? אני מעדיפה נשיקה, למרות שגם ביס זה בסדר, תלוי איך מפרשים את זה ואיך עושים את סה – באהבה או בשנאה.
ונשיקה היא עניין גדול, ולדעתי בה תלוי הכול, כי היא מייסדת את 'ברית הפה והשפתיים והלשון' בין איש ואשתו. ופעם מזמן יצאתי עם מישהי בשם אפרת, והתחרמנו בגן העצמאות בירושלים, וסה היה בשבילי כמו חלום יפה, ואז כתבתי שיר על נשיקה, שמשנה הכול. אבל אני לא יודעת אם אמצא את השיר הזה עכשיו. (יש השיר ויש עשיר, וזה לא אותו הדבר, למרות שזה נשמע דומה. זה יותר שני הפכים, אף שלפעמים הפכים מתאימים… וזה עניין ארוך).
אבל בביתנו קראו את ספר הילדים 'הנשיקה שהלכה לאיבוד', וזאת לדעתי כל הבעיה שהייתה ביני ובינה. וספר ילדים אחר שהיה בביתנו רמז לי את מי יש להאשים אולי – ניסן ורחמים, אך איני יכולה להרחיב יותר כאן.
בברכה, בץ
או –
האריה שאהב תותים, ואף פעם לא קיבל.
וגם כתבתי שיר על 'תותי בר', שהופיע בספר שיריי הראשון, ונלמד בחוג לספרות, בין היתר בהקשר האקולוגי, כפי שראיתי, שאני ודאי תומך בו, ובעיקר בגרטה.
*
הרג החתנים.
אז, בראש השנה ההוא, קראתי שוב את סצנת 'הרג החתנים' הידועה מהאודיסאה שכתב הומרוס, ותרגם שאול טשרניחובסקי, אך אז קראתי תרגום אחר. כי הייתי מעוניין בה. ואז הגעתי לסלון הבית וגיסי ניסים שאל אותי על הצלקת שיש לי בפנים, תוצאה של ניתוח שעשו לי בגיל ינקות. אני תמהתי – מאיפה הוא יודע מה קראתי? ועדיין אין לי תשובה לזה. בכל אופן אולי גם עכשיו אני 'הורג' שלושה 'חתנים' נבלים שאני חושבת שאולי גזלו את אהובתי בחשכה בחסות מושל, כפי ששר מאיר אריאל, זמר שאני מעריץ, במדרש יונתי הנפלא שלו – שלדעתי נכתב על פשעי 'הקונקיסדרוס' שדיברתי עליהם במשך חודשים – הכובשים הישראלים שעשו את שואת עזה – וצריכים לעמוד לדין עמים, כלשון הזהב של ישעיה –
"נִצָּב לָרִיב יהוה וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים׃" (ישעיה ג 13)
וזה בית הדין הבינלאומי בהאג, לדעתי, שאני מפרשת על אלה שמנעו חיבוק, חיבור, וגם ליבוב. כלומר – אויבי האהבה.
ולי יש שלושה 'מתמודדים' כאלה, כשלוש התיבות של העלמה במשל של שייקסיפיר במחזה 'הסוחר מוונציה', שהם שלושה חתנים פוטנציאליים, ויש הטוענים שזה מחזה אנטישמי, ואני לא יודעת, יש פנים לכאן ולכאן, אבל המשל יפה, ומשם המשפט היפה והנכון – לא כל הנוצץ זהב. וזה דומה למשל הידוע והחשוב של חז"ל הקדושים במשנה תענית ד, ח, שהוא מודל לאופן שבו צריך למצוא בני זוג, והוא קשור גם לעניין תיקון החגים והמועדים, ובפרט – יום כיפור – ועל כך בפעם אחרת, אם יזכנו ה'. וכך כותב המדרש –
אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו.
כל הכלים טעונין טבילה.
ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים.
ומה היו אומרות? בחור, שא נא לג עיניך וראה, מה אתה בורר לך.
אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה.
(משלי לא ל) שקר החן והבל היופי, אשה יראת יי היא תתהלל.
ואומר: תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה (משלי לא לא).
וכן הוא אומר: (שיר השירים ג יא) צאינה לה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.
ביום חתונתו, זו מתן תורה.
וביום שמחת ליבו, זה בניין בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו, אמן.
ואני שלחתי בפרטיות את דבריי לאחד מהם, ורמזתי בעדינות לשני, ואת השלישי אזכיר בשמו – הוא הרופא המטפל שלי, ד"ר דניאל ארגו, שזה שפת סתרים בלעז – מה שהם משתמשים בה, לדעתי – שפת קודים, המנוגדת לדרך ה' ולשפת האמת שתיכון לעד, והיא העברית והתורה, והוא ד"ר מזרקי עם המזרקים מהבלדה על יואל משה סולומון, שברח ללונדון, ועליו לדעתי שרים משינה את השיר 'דני' עם המילים – בסוף הם מצאו אותו בפריז כשהחליפו מטוס, ואולי ידווח על זה בחדשות דני אחר, דני קושמרו, מי יודע. אני אומרת – אם כבר דני, אז דני האדום, ולא מכעס, אבל זה כבר סיפור אחר. והוא לדעתי ד"ר חניבעל לקטר, שעל שמו נקרא נוהל חניבעל שלהם להרג החטופים – פשוט לשלוח לפסיכיאטר, גם כן 'טיפול'. להם התנ"ך שלהם – dsm, שאני אומרת שאינו אלא מדריך bdsm, אללי, ולי התנ"ך שלי – ספר הספרים של העם היהודי ושל העולם כולו. מה עדיף? בררו לכם.
בברכה, בץ.
ועל סה נאמר בשיר – לא לשחק עם לב של גבר, אל תפגעי ברגשות.
כי הכול כאן עניינים של אהבה, עניינים שבלב, חברים.
וגם בבית החולים שרו לי, גם החולים וגם האחות – ד"ר תציל אותי, אני מאוהב.
והם אובססיבים לכדורים שלהם, תיפח רוחם על זה.
וכבר כתבה על זה שי המבר אהובתי בשירה היפה –
אם אין אהבה יש כדורים, וגם חברתי נועה אמרה שזה נכון, כי ניכרים דברי אמת, ויש אמת ויש שקר ויש טוב ויש רע, וסה לא אותו הדבר, אלא הפכים ממש, ואני טוב ואומר אמת והם רעים ומשקרים.
*
יפה? מדהים? לפחות מרשים?
לא לטעות – זה בסך הכול 'עוד יום במזרח התיכון'.
ברוכים הבאים לעולם הנדכאים – היהודים, הנשים, הפלסטינים, הלהט"בים וכו' (ובמקרה אני כל אלה גם יחד, בערך, רב-זהותי, בעברית – Intersectionality, כן?).
*אולי לכן ה' שם לי פה שכנה ערביה נוצריה עם תואר שני בדתות, אבל הקונקיסדורוס הרשעים ושליחיהם בצבא, שאין להם שום מגבלות ומזיקים גם ליצור תמים כמוני, רק כי אמרו להם – מנעו מאיתנו להיפגש ולדבר. וזאת כבר שערוריה עולמית.
אני כבר הזמנתי אותה לכוס תה ולראות את האקווריום עם הדגים שקניתי, כבר לפני זמן רב (כקונטרה לשתיקת הדגים והכבשים ולאקווריום של הממשלה, שהפך אחר כך לכוורת. וזה גם טוב, להקה טובה, וגם עבדתי בכוורות בקיבוץ כנרת פעם) אך לא באה. והיא גם מכירה את שכנתי הקודמת, ר', אך הייתי ג'נטלמן כהרגלי
בקודש תמיד, והודעתי לה זאת מראש בווטסאפ (אף שאינה עונה לי אף פעם), והם כהרגלם בחול ניצלו זאת לרעה. זה ה'הבדל' ביני ובינם.
עד כאן.
מחשבות לעצמי 