חזון עליית הנשמה של הרבנית רוק

‏חזון עליית הנשמה של הרבנית רוק

לפני שאלך לישון רק אעדכן בהתפתחויות
שמעתי בבוקר בלופ, כפי שאני נוהגת לשמוע שירים, את השיר 'צל עץ התמר', שהוא שיר עוצמתי מאוד, במקור בביצוע זוהר ארגוב, ואני שמעתי את גרסתה הלא פחות יפה של קרולינה, זמרת שאני אוהבת, והוא נתן לי השראה לכתיבה. אחר כך כתבתי כל היום, וכסיימתי שמתי שוב
‏את השיר של קרולינה, שוב בלופ. אבל אז – אני לא יודעת מה קרה לי – כנראה התעברה בי איזו רוח ‏בן גביר המתועב שמו – כגבירים שהציקו ליהודים כמוני כל השנים בגלות, והוא אינו שונה מהם, ואף יותר גרוע, כי כביכול מבני עמנו הוא, אף כי יש לפקפק בכך, כי יהודים הם רחמנים וכו'.
כולי תקווה שימים טובים לפנינו.
תהא ברכת ה' עליכן, צדיקות הדור, שבזכותכן התאפשר היום הזה.
בברכה, הרבנית רוק. אחד הרבנים, והוא רתח מזעם והתחיל לצעוק דברים נוקבים מאוד, אך נכונים, ואני ביטאתי את רוחו ששמעתי, בצעקות גדולות בחדרי. וינועו אמות הסיפים והבית יימלא עשן. קירות הבית הזדעדעו וחישבו ליפול,
‏הייתי כאריה בסובכו ונעתי אנה ואנה בבית ורוחי סוערת בסערה גדולה. קיללתי את הרצל, את הפרויקט הציוני כולו ואת הבנקים, ובמיוחד את בנק פועלים העומד מול חלוני, ולי אין כסף בכלל. אמרתי לו, וגם זאת ברוח ה' אשר עליי – לא בנק פועלים ייקרא שמך מעכשיו אלא בנק בועלים, הנמצא ברשות אנשים רשעים
‏שפשוט לא יכולים להפסיק לבעול. בעלות על נכסים ובעילת נשים. ואף הנשים עצמן לכודות בתוך בנק הבועלים הגדול הזה, שהוא כל הפרויקט הזיוני הארור, כולל הציבור החרדי, על הגברים, הנשים והטף שבו, שמשתפים איתו פעולה, למרות שאינם מאמינים בערכיו, עבור בצע כסף, והם עושים חילול ה' גדול ומחריד,
‏שייזכר לדורות, ולעולם לא יימחה החטא העצום שהם חוטאים בעצם הימים האלה. כה דיברה בי נשמת הרב הגדול והחשוב ההוא, שאיני יודעת מי הוא, מהיכן הוא ומהיכן דיבר את דבריו מחרידי אמות הסיפים. ואז הוספתי אני על דבריו מתוך ניסיוני, בזעם לא פחות משלו ואולי אף נורא יותר, ואשא משלי ואומר –
‏כי בפעם הקודמת בהפגנות נגד הממשלה, ציבור המפגינים, שאני תומכת במחאתם הצודקת ועוקבת אחריה בעקביות, אמר כי 'הופר החוזה' בין העם ובין הממשלה, שזה דבר נורא כשלעצמו, אך אז ראיתי בערוץ 14 דברי הרגעה כדלקמן – שצריך להבחין בין חוזה (חוסה כתבתי. לדידם אני מפגרת, אף כי הייתי ילד מחונן,
‏פשוט כי התאים להם כך ולא בדקו ולא אמרו והם עוד אוחזים בשקרם הברור כשמש בעקשנות רבה, כאילו חייהם תלויים במעשה תרמית זה – שהוא משל לכל הפרויקט הציוני הארור. וכתבתי צדל, וזה צבא דרום לבנון, ואני הזכרתי את בשיר ג'מאייל סתם כי זה נראה לי משחק מילים מצחיק, אך בכל מקום שאני פונה אני
‏רואה הסתרות ציוניות, ולא נותנים לבת אדם להתבטא חופשי, אף שאין לי שום מידע מדיני מסווג ובקושי משהו ידעתי על מה שהיה שם, והכול אצלם זה הסתרות על גבי הסתרות ושקרים על גבי שקרים… וכו וכו, וזו מלכות בבל הרשעה, ואקצר).
בקיצור, אז הגיעו שוטרים ודפקו בדלת שלי, אף שלשם כך היו צריכים
‏להיכנס בדלת נוספת שמישהו פתח להם – ולא אמרו. שקרנים הם תמיד, כבר אמרנו. ואז אמרו לי לפתוח ואיימו כמובן, ללא צו כמתבקש. והשעה הייתה כאחת בלילה. ואמרו לי שהתלוננו על הרעש, אז אמרתי להם שמן הראוי שלפני שמזמינים משטרה אפשר פשוט לדפוק על דלתי ולבקש ממני להיות בשקט – דבר אלמנטרי ביותר
‏שאותו לא עשו, כי זה בדיוק העניין – הם נמנעים מלעשות אף את הדברים האלמנטריים ביותר, רק להאשים ולתקוף הם יודעים – כפי שהסברתי לכן היום יפה, וכך הוא תמיד. כי שאול בכל אשר יפנה ירשיע, ודוד בכל אשר יפנה ישכיל, ואני דוד, עבד ה' שהשכיל, וביבי הוא שאול בסוף מלכותו, כאשר כבר השתגע משנאתו
‏הרבה לדוד, ורדף אותו באכזריות רבה, וזה בדיוק מה שביבי הרשע והאנטיכרייסט עושה לי. ונמשיך – אז כמובן העלילו ושיקרו כההרגלם ואמרו שדפקו אצלי כמה פעמים לפני שהזמינו אותם – ואין הם אלא משקרים תמיד. ולבסוף רצו שאתלווה אליהם, החצופים. שאלתי את השוטרת – מה שמך, בתי? אמרה לי – שירה. ואני
‏כותב שירה. אמרתי לה, ואני עוד רועד מחזוני ומצעקותיי הרמות באמת, כשאגת האריה שהתעורר שנית מרבצו, כי עתה כשהעירה לי אנמיך את קולי והיא יכולה ללכת. לא היה לה מה לענות, ואולי אף התביישה בעצמה, בנשמת היהודיה הכשרה שעוד נותרה בה, ואז הלכו, למרות שאני משער שקיבלו הנחיה לעצור אותי. לא
‏לעזור חלילה, אחרי כל מה שכתבתי! אלא לעצור. כי כאמור השלטון שלטון השטן הוא, שלטון רשע, עולם הפוך ראיתי, אך כוח אלוהים גדול מכוח השטן וכוח התורה הקדושה גדול אף מכוח משטרת הפושעים שפושע גזען וטיפש ורשע עומד בראשה, ומבאיש את ריח עמנו לדורות קדימה, והוא בגדר תועבה מוסרית וצלם בהיכל,
‏בן גביר המתועב שמו – כגבירים שהציקו ליהודים כמוני כל השנים בגלות, והוא אינו שונה מהם, ואף יותר גרוע, כי כביכול מבני עמנו הוא, אף כי יש לפקפק בכך, כי יהודים הם רחמנים וכו'.
כולי תקווה שימים טובים לפנינו.
תהא ברכת ה' עליכן, צדיקות הדור, שבזכותכן התאפשר היום הזה.
בברכה, הרבנית רוק.