יומן בוקר, 25.7.25
שיעורי קולנוע.
נעשה לכם שיעור קולנוע מספר 1
נקרא לזה – פרק מבוא: התקנה למוח.
ובו נאמר שהמילה צילום נגזרה מהמילה התנ"כית "צלם", המופיעה לראשונה בפסוק "בצלם אלוהים ברא אותו", ומכאן ניתן ללמוד את מחויבותו המוסרית של הצלם – להתייחס לכל אדם כאדם, כי כולם נבראו בצלם.
וזה בדיוק מה "שלא* עושים היום.
ושיעור קולנוע מספר 2 –
אנשים קולטים דברים בצורה ויזואלית. כך המוח (שהתקנו בשיעור 1) שלנו מחווט. ולכן יש את האימרה – תמונה אחת שווה אלף מילים. כלומר – אם יראו בערוץ 12 אפילו תמונה אחת של סבל העזתים – נאמר התמונה של האישה המסכנה עם הסירים הריקים ששיתפתי איזה 10 פעמים, כי השפיעה עלי
רגשית בצורה עמוקה – אני מניח שתשתנה גם דעת הקהל. אך הם אינם עושים זאת ולכן שותפים לפשע. פרשנויות ודעות אפשר להביא רק *אחרי* שמביאים תמונות אותנטיות מהשטח.
בימי לימודיי היה לי חבר ללימודים שעשה סרט כזה של נסיעה מהמילואים בשטחים לאוניברסיטה בשוט אחד – והחמאתי לו מאוד על הסרט הזה.
שמו היה דני.
'ואם יש איזה חוג בסביבה אז למה לא *אפילו* עם אלה', אפילו עם השמאלנים האלה, כי הם טיפשים ואידיוטים שימושיים, וישרתו את מטרתי, וגם יעשירו אותי – אלה החוג לקולנוע…. שעד היום לא מודים בעוול הנורא שעשו לי, ועו"ד עושים – לי, לעזה, ולאוקראינה!!! למה רציתי לשבת בפאב הבסרביה לדעתכם??
זה מזעזע ומחריד, אבל זה המצב. לי לא נותר אלא לעשות מה שאני עושה תמיד – א. מנסה לעשות טוב. ב. מקווה לטוב. ג. מתפלל שייהיה טוב.
ישראל – אימפריה של שקרים נפשעים. ואני, ההלך התם האלתרמני בטוח שאנצח, כי כתוב בתהילים, שאני מאמין בו – שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום. ופסוקים נוספים בסגנון זה.
רגע…. עם דודלי. מי טבח בסברא ושתילה? הפלנגות הנוצריות. אם כך יתכן שמי שעשו עליי אמבוש אלה בכלל הנוצרים, אולי המשיחיים מהדף של ישוע שהתכתבתי איתם ולא היה להם מה לענות לי. ומי מעליל על יהודים עלילות? נוצרים. ואז כתבתי ספר נגד הברית החדשה, שמפרה את עשרת הדיברות – והעליתי לבלוג שלי
ואחר כך חזרו לענות לי והיתממו. ועכשיו שוב לא עונים, כך שברור שהם משקרים. אז או שהם 'שליחי שקר", או שאני לא יודע. אולי הכול תחבולה של יוסי הנוצרי, איש מיזוג האוויר, שראיתי אז כמה פעמים ברחוב. והוא גם בונה חופשי. וגם רפי שלפין חבר לימודים שנהיה בונה חופשי היה ב'עסק'. שמח פה בסדום
התגשמות מלאה של הפרוטוקולים של זקני ציון שכתבו סוכני ק.ג.ב. בתחילת השלטון הסובייטי ברוסיה – וידעו על מה הם מדברים. קודם כל – השתלטות מלאה על התקשורת, ואז אפשר לעשות מה שרוצים. וזה בדיוק מה שעשו.
שיעור בקולנוע וטלוויזיה מספר 3 –
יש לכבד את פרטיותם של אנשים, במיוחד בביתם.
נטיית החטטנות, מעבר לכך שהיא פוגעת בזכויות אדם בסיסיות המקובלות בכל העולם, היא נטיית 'יעקב העוקב', כלומר שהיא נטייה של חברות דתיות חטטניות, שמהן ברחתי. והיא גם תפיסת 'כל ישראל חברים' המעוותת. ומעבר לכך –
היא גם *מזיקה* לביטחון ולא תורמת לו. כי אנו קודם כל בני אדם הצריכים לקבל כבוד כבני אדם, וכאשר איננו מקבלים כבוד זה נוצרת סכנה. והדבר בא לידי ביטוי גם בעברית וגם באנגלית.
בעברית – מסכנות וסכנה.
באנגלית – אינוימיות ואינטימידיישן.
אם לא אפשרים לאנשים פרטיות, כיאה לבני אדם – יוצרים
סכנה ביטחונית מעצם הפעולה הפולשנית והבלתי אתית הזאת. ויתכן שאף אלוהים עצמו, אם הוא קיים – נוקם על דברים כאלה, כי כבוד האדם חשוב לו, כי הוא ברא אותו.
ראיה טובה לכך היא הנסיכה דיאנה ששילמה בחייה על החטטנות של צלמי הפפרצ'י שלא הניחו לה.
שלום כיתה א.
אם לחוק הראשון – כל אדם נברא בצלם – אפשר לקרוא 'חוק האדם הראשון', הרי שלחוק השני הזה, שיש לכבד את פרטיותם של האנשים, ובפרט בביתם, שהוא מקדשם, אפשר לקרוא 'חוק אברהם אבינו', כי הוא היה מכניס אורחים, ואם היו הופכים את ביתו לסט צילומים, כפי שעושים לי ומכחישים (ואחר כך בוכים על המתים)
לא היו מגיעים אורחים לביתו, והדבר היה מצער אותו מאוד, כפי שהוא מצער אותי.
ואיני רוצה להישמע לא טוב, אך גם איני אשם שאנשים סתומים במוח, ועל כן אומר על המתים היום, כמו על המתים הבאים אם ימשיכו באותה דרך – היו שלום המתים!! – שם של שיר שכתבתי פעם.
*
חמאס אגואיסט.
משא ומתן – 'חמאס אגואיסטי'
אינעל אבוק – הפוסל.
תלמדו פאקינג מילה אחת.
שאולי כבר למד – הפוסל.
בנט כבר הבין – די כבר!
כל מוסלמי בעולם מבין ואומר – חלאס!
והם עוד תקועים עם העיקרון הפשוט הזה –
קלף הפוסל.
כוס אמו.
הוא כזה והוא כזה
והוא אכל במסעדת כזה
וכל העוונות עליו
זו שואת עזה של הקרימינלים הנאצים הישראלים
שכולם שקר ותרמית
מפשע עמי נגע למו.
לו ולהם.
חבורת קרימינלים ישראלים שמשליכים את כל פגמיהם ועוונותיהם על עזה. שלולית התשליך שלכם. הם כאלה והם כאלה. הוא כזה והוא כזה. והכול שקר. אתם כאלה – נאצים. פושעים. הורגי תינוקות. ומפקירי אחיכם. רשעי עולם. טמאים ומצורעים. רוחו מן עזה, עמלקים!
שיעור בתיאולוגיה.
שאול – מרשיע.
ישוע אמר – אל תרשיע, כי המרשיע רשע.
=שאול רשע.
נוצרי שתומך בשאול הרשע אינו נוצרי אלא התחלק על השכל.
בתור נציג החמאס אני מודה – אנחנו אגואיסטים. ניסינו להתגבר על המידה הרעה הזאת שלנו ולא הצלחנו. אנחנו מוכנים ללכת לטיפול פסיכולוגי ממושך במכונים שלכם, כדי ללמוד כיצד להתגבר על האגואיזם שלנו. וכן כל בעיה אחרת שאתם מוצאים באופי שלנו, שהוא באמת אופי מחורבן – אנחנו מוכנים לנסות ולטפל…
אני צריך את פיניש שישים אוזניי עכבר שלו ויגיד לדרמר שבאמת הוא צודק, אנחנו מאוד אגואיסטים. סליחה אדון דרמר , איך אנחנו יכולים להשתפר?
אוי אוי, אני כזה אגואיסט, קיציס, מה לעשות? אני אגואיסט!
איזה אגואיסט אני…
שאני ישבתי בעמדת השמירה בבניין שעליו שמרתי וצפיתי בשני הטקסים של יום השנה לטבח, כי היה חשוב לי לראות את שני הצדדים, והייתה לי ביקורת על שני הטקסים, כי אני אדם ביקורתי מאוד, וכל דבר אני מבקר. אבל לפחות טרחתי וצפיתי.
ובאותו הזמן אחי הגדול הביביסט אמר שסיים לבנות עוד חדר בביתו. ולא צפה בשום טקס.
אז מי אגואיסט??
אגואיסט… אולי כי טרחתי למצוא את נקודת הזכות גם בתורת איין ראנד שאני מתעב, ואמרתי שהאינדיבידואליות שלה דווקא חיובית. ולימדתי זכות כדרך החסידות. ומה התגובה? אני אגואיסט! תיפח רוחם של המכשפים האלה.
*
אני נציג החמאס.
הנה עולם הערכים שלי – התנ"ך.
אתם יכולים לדרוש ממני כל דבר שכתוב בספר הזה – ואעשה אותו.
ומנגד – אשמח לדעת לאיזה עולם ערכים או חוקים אתם מחוייבים, כך שנדע מה אפשר לדרוש מכם ומה לא.
לי זו נראית הצעה הוגנת למדי.
כל טוב.
נתניהו הרג את רבין ואת משיח בן יוסף גזר מארץ החיים. נראה אילו עוד הישגים יהיו לצורר הזה, עוכר ישראל ועוכר השלום, ולקהלו השוטה והשבוי.
אי אפשר להיות בן עם ישראל בלי לאהוב את המילה שלום ואת רעיון השלום ואת אידיאל הרדיפה אחרי השלום. בכל מקום זה כתוב. בקש שלום ורדפהו, בתהילים. מי שלא רודף אחרי השלום, ממש רודף אחריו – לא ממש נאמן לכתובים.
וידוי –
אני חושב שאני עבד ה' המתואר בפרשת 'הנה ישכיל עבדי' (ישעיה, סוף נב עד סוף נג).
במגילת ספר כתוב עליי.
ואני לא חושב שזה סותר את אמונתי בישוע, כי אני לא חושב שפרק זה הוא עליו. והמחלק הנוצרי של התנ"ך אפילו לא חילק נכון את הפרק הזה… חח
אם יש מתמודדים נוספים על התפקיד, או מי שרוצה לפקפק בכך – אני מזמין אותם לתחרות הוגנת, בכבוד הדדי ובדרך תרבותית כיאה לאנשי אמונה ומוסר, או לכל אינטראקציה שיחפוץ בדרך תרבותית ונימוסית כזאת.
וכאן גלומה גם אזהרה – כל המזיק – ינזק.
לנביאי אל תרעו.
פושים חיוביים לשם שינוי –
מקרון – השלום אפשרי.
הידד. כפי שכתבתי.
מי שנגד השלום לא מבני ישראל הוא.
הבאנו שלום עליכם.
*
ויהי בוקר.
דובר קושאשווילי – לך לעזאזל!
האם לא קראת את המאמר שלי (אני חושב שכתבתי, או לפחות חשבתי לכתוב) על כך שהקולנוע הישראלי מבאס, ואף פעם אין בו 'הפי אנד'? הבמאים הישראלים חושבים שהם חכמים אבל שכחו מושכל ראשון בקולנוע – כולם רוצים הפי אנד. זה אולי נשמע טיפשי ופשוט מדי, אבל ככה נפש בני
האדם בנויה. ויותר מכך – בנות האדם.
הסרט שלך 'חתונה מאוחרת' הוא דוגמה מצוינת לכך. במקום שליאור אשכנזי ישאר עם רונית אלקבץ, מה שכולם רוצים, וזה גם מה שיעשה לשניהם טוב – בא מוני מושונוב עם מבטא גרוזיני כבד שהוא למד וחוטף אותו, כמו בחברות הפרימיטיביות ביותר. איזה סיום מבאס של הסרט!
לא הבאת שום בשורה. לא קידמת את ערכי הנאורות בחברה הישראלית. לא הראית איך אפשר לעשות אחרת. גם לא הראית ערכים של אומץ ושל אופי שצריכים להיות ל'גיבור' קולנועי. לדעתי סתם ביזבזת פילם יקר ועשית יותר נזק מתועלת. גרוזינים שראו את הסרט שלך רק נהיו יותר שמרנים, ולא יותר פתוחים. נגיד, אם
אם הייתה להם בת שהייתה באה ואומרת לאבא שלך – אבא, שמע, פגשתי מישהו חמוד, אבל הוא קצת מבולבל, נראה אבוד כזה, אולי אפילו מתמודד נפש, מסוכסך עם כל המשפחה שלו, אבל אני מחבבת אותו, מה אתה אומר? אתה מרשה לי לצאת איתו? אני חושבת שעם קצת יחס ואהבה אפשר לעשות ממנו משהו. ראיתי בו פוטנציאל.
אביה היה סוטר על פניה ואומר לה – פרוצה! את השתגעת? את לא יכולה ללכת עם כל אחד, את ממשפחה מכובדת, מה עם כבוד המשפחה – כפי שנהוג אצלנו בחברה הפרימיטיבית שלנו? חוץ מזה, לא ראית מה קרה עם ליאור אשכנזי? הוא התאהב באיזו פרחה, ולמזלו בסוף בא אבא שלו והציל אותו. מה, את רוצה לחזור על אותה
טעות שלו? בתי, לומדים מטעויות, לא חוזרים עליהן.
כזה הוא הקולנוע הישראלי המבאס, אדון דובר, ואם הייתם שואלים אותי הייתי אומר לכם.
ומהי 'דרגת אפס' של הקולנוע הזה, אם להשתמש במונח של ג'אד נאמן? כמובן –
'החיים על פי אגפא', שכולנו זוכרים איך הוא הסתיים. במיוחד שולי רנד. אה?
וזה שיעור קולנוע מספר 4 –
קולנוע צריך להציע איזושהי תקווה, איזושהי נחמה, להפיץ אור ואהבה, להראות שאפשר אחרת. כי בשביל להתבאס ולדשדש במקום – יש לנו את המציאות הקשה שאנחנו חיים בה.
נקרא לזה כלל 'במה להמתיק ימים אם לא בסרטים?'.
הייתי מציע לך – כי אני הופר עם ההצעות, אז אולי לא אשנה את השם – לעשות סרט המשך שייקרא 'חתונה מהסרטים', ובו דווקא כן יהיה הפי אנד, וזה יהיה סרט פורץ דרך בקולנוע הישראלי, 'דרגת אפס' של סרטים עם 'הפי אנד', ובהמשך גם של מציאות עם 'הפי אנד'.
*יוסף הקולנוען החולם.
מרדכי היה דֹּרֵשׁ טֹוב לְעַמֹּו וְדֹבֵר שָׁלֹום לְכָל־זַרְעֹו, וכן אהיה גם אני.
אתחיל מתהילים קכב –
ו שַׁאֲלוּ שְׁלֹום יְרוּשָׁלָ͏ִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ׃ ז יְהִי־שָׁלֹום בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנֹותָיִךְ׃ ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה־נָּא שָׁלֹום בָּךְ׃
ט לְמַעַן בֵּית־יהוה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טֹוב לָךְ׃
כי להיות 'פונדמנטליסט תנ"כי", כפי שאני אומר כדי להיות משקל נגד לפונדמנטליסטים הדתיים החשוכים, הפונדמנטליסטים באמת… – זה דווקא חיובי. כי בתנ"ך יש ערכים כאלה – ולאלה אני מתכוון – ערכים של שלום, חסד, צדק, אהבה וכיוב'.
בנוגע לעניין של צדק אלוהים – אני מאמין א. שיש אלוהים. ב. שהוא שופט את העולם בצדק. אף שלא תמיד אנחנו מבינים את הצדק שלו. זהו, אלו שניים מיסודות הדת, משלוש עשרה עיקרים של הרמב"ם – ואני מאמין בזה. מעבר לזה, אני גם מנסה לחשוב מה סיבת דין אלוהים, עד כמה שאני יכול כבן אדם, ולא שאני
מחליט מה שהוא עושה. ה'בעיה' היא א. שבדרך כלל אני מבין את החלטותיו באופן לא רע בכלל. ב. שלפי דעתי התנהגות ישראל היא הגורמת לבעיותיה, כי אינה הולכת בדרך האמת והצדק, ולא לפי התורה. זו דעתי, ולא יותר.
שלוש עשרה עיקרים של הרמב"ם (בסוף אציין על אילו מהם יש לי השגות) –
הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא וּמַשְׁגִּיחַ.
וְהוּא אֶחָד.
וְאֵינוֹ גוּף וְאֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף.
(להלן)
וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל-קְדוּמִים.
וְאֵין עֲבוֹדָה לְזוּלָתוֹ.
וְיוֹדֵעָ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם.
וּנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֶמֶת.
וְשֶׁמֹשׁה רָבֵּנוּ הוּא אָדוֹן לְכָל-הָנְּבִיאִים.
וְשֶׁהַתּוֹרָה כֻלָּה נְתוּנָה מִן הַשָּׁמָיִם.
(להלן)
וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה בְשּׁוּם זְמַן חַס וְשָׁלוֹם.
וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בַָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ לֳרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים.
וְשֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים.
(להלן)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאֹלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתָּכֹף יִצְרֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ כָּל-יְמֵי חַיֵּינוּ תָּמִיד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
ועתה לשלוש ההשגות שעליהן כתבתי 'להלן' –
על שאינו גוף חשבתי מזמן שזה לא נכון מבחינה לוגית. כי אם אלוהים כל יכול, אז הוא יכול
להיות גם גוף אם מתחשמק לו.
על זה שכל התורה ניתנה מן השמיים – אני לא מסכים, או לפחות אני מפרש זאת אחרת. לדעתי את רוב התורה כתבו סופרים, דוגמת עזרא הסופר, כפי שחשב שפינוזה. אף אפשר לומר שכתבו אותה ברוח אלוהים שהייתה עליהם. וכן אפשר שאת 'ספר הברית', או חלק קדום כלשהו, כתב משה עצמו
גם כן ברוח אלוהים שהייתה עליו.
ובעניין תחיית המתים – כלל איני מקבל זאת. אלא אם כן הכוונה מטאפורית, כפי שכותב ישעיה השני – ואני חושב שישעיה שני הוא זה, השונה מהראשון – לאורך כל ספרו. למשל –
"וְנָחֲךָ יהוה תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחֹות נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמֹוצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא־יְכַזְּבוּ מֵימָיו׃" (ישעיה נח 11)
וחוץ מהשגות אלה אני מקבל פחות או יותר הכול.
מה שמזכיר לי… מקרה עצוב… בבית החולים היה אחד עם פיגור, שכלל לא היה צריך להיות שם, והיה מסכן מאוד, והיה בן של פרופ' למדעי היהדות עם התמחות בקבלה (לא יודע מה השם), והוא טען כל הזמן שלאלוהים יש גוף, ויש שיטה כזאת בקבלה – ולגישה הזאת אני מתנגד בתוקף וכן התנגד גם הרמב"ם. הוא התנגד
לספר 'שיעור קומה', שהיה מקובל בזמנו, ואני מתנגד למה שקראתי בספר 'מבקשי הפנים' של מלילה הלנר אשד. זו תפיסה אלילית לגמרי לדעתי. אבל 'זה לא אותו דבר', לדעתי, והאמונה הישועית היא משהו אחר לגמרי. איך ולמה – זה עניין ארוך ומורכב. לא לכאן.
*אולי זו הבעיה בפייסבוק, 'ספר הפנים', כפי שקורא לו שפטל. מי יודע?
בעניין הפנים – אני מאמין ב'אור הפנים' של אלוהים הכתוב בתהילים –
"רַבִּים אֹמְרִים מִי־יַרְאֵנוּ טֹוב נְסָה־עָלֵינוּ אֹור פָּנֶיךָ יהוה׃" (תהלים ד 7)
"כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרֹועָם לֹא־הֹושִׁיעָה לָּמֹו כִּי־יְמִינְךָ וּזְרֹועֲךָ וְאֹור פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם׃"
(תהלים מד 4)
"אַשְׁרֵי הָעָם יֹודְעֵי תְרוּעָה יהוה בְּאֹור־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃" (תהלים פט 16)
"(שת) שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאֹור פָּנֶיךָ׃" (תהלים צ 8).
מה זה בדיוק? עניין ארוך – לא לכאן.
כלומר, שעם אור פני ה' משיגים כמה דברים –
1.יהיה טוב.
2. מנצחים במלחמה.
3. אולי רמיזה ליום תרועה, הוא ראש השנה.
4. מקבלים כפרת עוונות ומחדשים נעורים.
רק אסכם –
יש תפיסה מגשימה בקבלה, למשל בספר 'שיעור קומה', שנגדו כתב הרמב"ם בצדק, כי זו הגשמה גסה, הנותנת לאלוהים מידות שונות, כלומר של אורך ורוחב, במטרים – וגם אני שולל גישה נפסדת ומפגרת זו. אך האמונה הישועית היא משהו אחר לגמרי, ומאמינים בה שני מיליארד אנשים בעולם. לפיה אלוהים
התגשם בגוף אדם, אינקרנציה. ואני לא מקבל גם גישה זו. אך אני כן חושב שיש דמויות אלוהיות מצבא השמיים היכולות להתגשם בצורה גופנית, כפי שכתוב בתנ"ך, ואיני מקבל את 'הבליו האריסטוטליים' של הרמב"ם בעניין הזה, כפי שכתב שפינוזה. ואם שפטו אותי לחומרה על רקע זה, הרי ששוב……. פסלו במומם.
אני כן מאמין – בניגוד לרמב"ם, ולפי חז"ל ושפינוזה בעניין הזה – שלאלוהים כן יש 'מידות' רוחניות. והן בעיקר '13 מידות הרחמים' של האל.
מתוך אנציקלופדיה דעת –
ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה (שמות ל"ד-ו' ז).
והם דרכי ה' שבקש משה הודיעני נא את דרכיך (שמות ל"ג, ספרי סי' מ"ט).
י"ג המידות הן בסדר זה:
א) הוי"ה,
ב) הוי"ה,
ג) אל,
ד) רחום,
ה) וחנון,
ו) ארך אפים,
ז) ורב חסד,
ח) ואמת,
ט) נוצר חסד לאלפים,
י) נושא עון,
י"א) ופשע,
י"ב) וחטאה,
י"ג) ונקה
(לקח טוב שם, ר"ת בתוס' ראש השנה י"ז: ד"ה י"ג מדות).
יש מחלקים את המידות בדרך אחרת (רבנו נסים בתוס' שם, שו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' י"ט).
אל רחום וחנון מורה על מתנת חנם,
ארך אפים, שמאריך אפו לחוטא ונותן לו ארכה כדי שיתן אל לבו וישוב,
ורב חסד, שמטה כלפי חסד, אם הזכיות שקולות כנגד העוונות מכריע לכף זכות,
ואמת, שלא יחזור ממדה טובה ויקיים הבטחתו.
נוצר חסד לאלפים לדורות הבאים,
נושא עון זדונות,
ופשע – המרד שעושה החוטא להכעיס,
וחטאה – השוגג,
ונקה – שמנקה בייסורים בעלי תשובה למרק עוונם.
ונקה – לשבים
לא ינקה – לשאינם שבים (של"ה דף נ"ט ע"ב).
ומסכם זאת יפה ספר שקראתי פעם על עיקרי הרמב"ם. וקראתי על דברים אלה רבות.
ולזאת צריך להוסיף את '13 מידות שהתורה נדרשת בהן' של רבי ישמעאל, שלפי דעתי הן הגיוניות, בניגוד לשיטות המשובשות של רבי עקיבא בעניין הזה. כפי שאומרים לו שם – 'וכי בגלל שאתה דורש 'בת ובת' תצא זו להיסקל?'. ואף אני תמיד דחיתי את צורת הפרשנות המעוותת הזאת שלו לתורה, לפי דעתי.
שלוש עשרה מידות הרחמים – דרכי הגמול במידת הדין ובמידת הרחמים.
י"ג המדות נכללות בפסוקים:
בפשטות – אלוהים של הרמב"ם קר ומנוכר ואני שונא אותו. ואלוהים של חז"ל לא היה כזה, אלא קרוב וחם. וכזה היה גם אלוהי שפינוזה – ואותו אני אוהב. ולדעתי זה אלוהי התנ"ך האמיתי. והבעל שם טוב עשה פשרה ואמר ששניהם צודקים. וכך אמר גם ירמיה –
"הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם־יהוה וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק׃" (ירמיה כג 23)
ואני רק הפכתי ואני אומר –
האחוהי מרחוק אני ולא אלוהי מקרוב? לדעתי גם וגם. זה הכול.
הבעיה בחסידות – וזו הבעיה העיקרית ביהדות כידוע – שהם לא נותנים קרדיט למי שבעצם ייסד את הדרך החסידית – לישוע. אוי וי… הדברים הגיעו לידי כך שפעם שמעתי איזה רב מספר את משל הבן האובד של ישוע ממש אחד לאחד, וכולם התפעלו ואמרו – איזה סיפור יפה! אבל הוא לא הביא דבר בשם אומרו ואמר שזה
שזה סיפור של ישוע, אלא אמר שזה סיפור חסידי קדום. ואלה דברים שמרגיזים אותי ואיני יכול לקבל אותם, אלא אני אומר – זה סיפור של ישוע. ישוע אמר… וכיוב'.
כשם שאני מביא דבר בשם אומרו, ואומר – ספר הפנים, כפי שקורא לו שפטל, למרות שאני מתנגד לדרכו לגמרי, אבל ממנו שמעתי זאת אז אני נותן לו את הקרדיט שמגיע לו, כך אני נוהג גם עם ישוע, ובכל דבר. כי זה מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות
מחשבות לעצמי 