יומן בוקר, 22.7.2025
אני אלמד אתכם טריק מלחמתי שלמדתי –
אם אני צריך משהו – אני מחפש מישהו *אחר* שצריך אותו דבר – ומבקש בשבילו. ואז על הדרך גם אני אקבל. חז"ל החכמים הכירו את הטריק הזה והשתמשו בו הרבה. ככה נהיו עשירים. 'בעשירות', כפי שהם אומרים בשיר שלהם. לכן אני פועל לשחרר את חסידי גור משבי הפסיכופתים
ואת מתמודדי הנפש משבי הנאצים סותמי התקווה והאופק שכולאים אןתם, ואת המדינה משבי ביבי הרע, ואת החטופים וכיוב:
מה טוב בלהיות מתמודד נפש? שעקרונית כבר הודיתי שיש לי בעיות רבות ומסובכות ובטח שאני לא מושלם, אז אני לא מבין מה טענתם נגדי? אולי הם חושבים שהם מושלמים – זאת בעיה שלהם. בקהלת כתוב אחרת. ואני גם הסכמתי לשתף פעולה עם המערכת בהתאם לחוק. אז מה הטענה שלהם? אין. פשוט פושעים. נגד האנושיות
ומה צריך לעשות אדם יותר מ*לבקש עזרה*? ואני ביקשתי – ולא קיבלתי. וחברה כזאת לא ראויה להתקיים. בטח לא בישראל. ובטח שאין לצפות להתנהגות כזאת מחניכי תנועת 'עזרא'. איזה ביזיון. איזו בושה וחרפה.
סיכום תחרות תנועות הנוער –
תנועת הצופים – בוהי המסכים – נכשל.
תנועת עזרא – שלא עוזרים – נכשל.
תנועת בני עקיבא – שאני חניך שלה – מובילה, בזכותי, ופעולות בני עקיבא שלי, ודרשת בני עקיבא, ואתוס יוני נתניהו של בני עקיבא.
והשומר הצעיר – שכנים שלי. הם אחלה.
לכן אני חושב שאני צריך לעבור-
מרינה נכשל לרינה מצליח ועקיבא נוביק, לראיון חג חגיגי, או משהו בדומה לזה. צפיתי בהם הרבה, לדעתי מגיע לי.
אגב, יוסף היה 'איש מצליח', שהצליח בכל מה שעשה, כי ה' היה איתו. כתבתי על כך פעם – ונתתי לידידי גילי, הוא מכיר. וכזה גם אני. אלא שהם חוסמים בכוח רב! וגונבים את ברכתי בפשיעה ברורה!!
ושוב מעשה ברבי חנינה בן דוסא, הרב שקיבל חנינה מאלוהים, אבל אביו היה דוס, שהסתפק בקב חרובים משבת לשבת. אך אז באו הקונקיסדורוס הרשעים וגנבו לו גם את קב החרובים, כי חשבו שהם תאנים. ואז באו אסונות כבדים על העולם כולו.
אני חושב על זה…מחשבות ראשוניות בלבד… למה יוני נתניהו הגיבור מת במבצע אנטבה? או 'מבצע יהונתן' אם להאמין לסרט עם יהורם גאון? אני חושב – ביבי עשה לו נאחס. אלוהים צפה מראש שהוא יפקיר את החטופים – ולכן העניש את אחיו והמית אותו. משהו כזה. אחרת מה ההסבר לזה שהוא היחיד שמת שם?
ואולי הוא היה בבחינת משיח בן יוסף שנהרג, לפי חז"ל. אולי לכן הם מנסים להרוג אותי. אבל אני לא אמות כי אחיה, ככתוב בתהילים. את זה הם לא לקחו בחשבון עם כל החישובים שלהם. חוץ נזה כבר עשיתי את הסוויץ' לבחינת דוד שבי, כי יוסף שהייתי אכן כבר מת…
מי שחושב שבגלל שאני מצחיק אני לא גם עצוב מאוד – טועה טעות מרה. הוא כנראה לא קרא מעולם על המיתוס של הליצן העצוב. ויותר גרוע מזה – הם הרסו גם את המיתוס הצ'פליני המכונן הזה עם דמות 'הג'וקר' המתועבת שלהם בספיידרמן או משהו כזה, בתרבותם האמריקאית הנחותה והמשוחתת, תרבות השטן והשדים.
מדבריי אני למד – יחידת סיפוק מידע אוטרקית –
'השתמשו בו הרבה וככה התעשרו'.
במי? בי
'חמאס הוא נכס' (העיוות. להרחיק מהם. כמו 'בקשיש', כאמור).
פשע. שערוריה.
=£€¢$ עונש משמיים.
(הסימונים לצורך משרדי בלבד, נא להתעלם).
המשפחה שלי כולה, והעם הזה ברובו הגדול –
"וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן־הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת בְּכָל־הַמְּקֹמֹות הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם נְאֻם יהוה צְבָאֹות׃ ס" (ירמיה ח 3)
לי נראה שהם כלואים ומתחבאים מאחורי חומות הפחד, כי לא הלכו בדרך האהבה, ולכן נכנסו למלכוד של פחד ההולך וגובר עם השקר שהם מחזיקים בו – עד אובדנם הוודאי, או שחעשו תשובה. איני מזלזל בצורכי הביטחון ובחששם של אנשים, אך זה לא אמור לפגוע בערכי האמת, החירות וכיוב', ואם בא כנגדם – יאבד.
פחדו בציון חטאים –
החוטאים פוחדים.
בעיה שלהם.
תעלומה.
מאז שהתחלתי להגיד את תפילת ישוע, בת חמשת הפסוקים – כמו חמשיר קטן – ובה הפסוק –
"אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם," (מתי ו 11)
לי אין אוכל ובעזה אין אוכל.
שמא טעיתי?
אני סבור שלא.
אין כל פגם בתפילה הזאת.
אבל אולי שכחתי להוסיף את התוספת שלי לתפילתו שלדעתי שכח, תיקון
לפגם בתפילתו, שבגללו צמח מרקס, הקומוניזם, ז'אן ולז'אן, אביב העמים וכל זה – 'וגם לאחרים'. כי לא מספיק שלך יש לחם. זה אגואיזם. צריך לבקש גם לאחרים. וזאת למדתי מתהילים, שלא נראה לי שמישהו יחלוק עליו, שאומר למשל – נותן לחם לכל בשר. לכולם. כי לעולם חסדו. ופעם תיקנתי ברכת מזון
אלטננטיבית לפי פסוקי תהילים הרלוונטיים. אולי אתחיל לומר אותה. וגם אוסיף את שני המילים האלה לתפילת ישוע – ונקווה לטוב.
יש אימא שמוסרת את חייה בשביל לשחרר את בנה – עינב
ויש אימא שמוסרת את בנה בשביל לשפר את חייה – אימי.
ויש אנשים הנותנים את נשמתם בשביל החטופים ויוצאים להפגין כל שבוע,
ולעומתם יש אנשים החוטפים בעצמם אנשים כדי לעשות מהם 'מופע' מבזה ונפשע בשביל רווח כספי.
הדירה- פח השטן, פשוט
והמדינה הזאת רקובה לגמרי
חסרי מוסר וחסרי חינוך ותרבות לחלוטין
לדעתי לקראת חורבן גדול
וטוב שכך
אלה אנשים שלא ראויים לחיות
ולדעתי גם חסרי תקנה
ואולי אני טועה ויש להם תקנה
מי יודע
אצלם 'תקנה' זה רק מה שאומר סטוקר בבורסה לנפש אדם
אני מבואס מאלהים שיצר דור כזה חרא
ישראל – אימפריה של רשע
הולכים לקריירות שלהם
ולא אכפת להם כלל מרצח העם שהם עושים
אנשים שהם צאצאים של ניצולי שואה
כישלון מוחלט של החינוך
כישלון מוחלט של המדינה
להחריב ולבנות שוב מאפס.
לי יש תודעה על-היסטורית וכלל-עולמית
צרכתי תרבות מכל חלקי העולם ומכל התקופות, אף הקדומות ביותר
הביצה הסרוחה שאנו חיים בה בנקודת זמן מחורבנת זו לא מרשימה אותי במיוחד
מבאסת כן, אבל לא מרשימה
יש לי אורך נשימה
ואם לא ילך בגלגול הזה ילך בגלגול הבא
רק לא אתגלגל בבוץ עם נוצות כמותם.
כל בעלי השם היהודים
שלהם שם ממגדל בבל.
ואני ערבי, בעצם,
מצאצאי שם,
וטוב לי בכך.
מה אתם רוצים מאיימן עודה הצדיק, יא גזענים יהודים, אה?
מה מפריע לכם בו, אל יהוד?
ואגב יהוד – היא אמרה לי שערבייה היא,
כמו שלוסי איוב אמרה בקטע הספוקן-וורד שלה, ובאותו חן,
מה שהדליק אותי מייד.
אם שיקרה לי והיא יהודייה – זה מעשה תרמית מכוער, ואני רוצה את הכסף בחזרה!
שלכם, אריאל ק.
*
וידוי קטן –
אני רוצה לומר לכם דבר מה –
למען האמת אני מאוד אוהב את הנשים הערביות,
הן מאוד יפות בעיניי, וצנועות.
וכך גם הנשים הפרסיות אצלנו, בדרך כלל,
אלה שהולכות בדרך המסורת.
אתם יכולים לקרוא לי גבר פרימיטיבי
אבל ככה אני מרגיש
ואני חושב שזה מקודד אצלי בגנים.
שלומות.
למשל האופנוענית היפהפיה ג'יי שישבה כאן הרבה בבית הקפה ארומה, שמתחת לבית שלי, שנסגר משום מה למרות שתמיד היה מלא. הייתה כזאת יפה ומיוחדת, אבל אני לא יודע לגשת. זאת הבעיה שלי בחיים.
*
"וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי א͏ָמְרָה אַל־אֶרְאֶה בְּמֹות הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת־קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ׃" (בראשית כא 16)
אני ישמעאל
אם תראו את הגר אימי
תגידו לה שאני
רעב.
אולי בגלל שאימו ישבה כמטחוי קשת ממנו ולא עזרה לו כשהיה צריך, הוא נהיה רובה קשת –
"וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת־הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת׃" (בראשית כא 20)
והקשת בענן גם אות לפוענות שהייתה צריכה לבוא על הארץ ונסלחה –
"אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאֹות בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ׃" (בראשית ט 13)
אך די, הבנו. אני אומר – שן קשת ענן.
*
בשיר הבא של ג'מיל –
על האיוולת של החב"דניקים שאמרו שכלב זה 'כולו לב' ושכסף זה מלשון כיסופים, כי אנשים נכספים לכסף – וזה נכון רק באופן חלקי, כי חז"ל אמרו – הלב מבין, הלב שופט, הלב מרגיש, ועוד רשימה ארוכה – וכך זה בתנ"ך, ואם הם מגנים את הלב המרגיש – הם עוכרים את התורה כולה, והוא
שאמרתי – שצריך לאחד אותם עם חסידות ברסלב, כדי שתהיה גם דעת וגם לב, לפי חלקיו השונים של העץ הקבלי, כדי שתהיה מידת אדם שלמה – ואז יהיו כשלמה, שה' נתן לו 'לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין־טֹוב לְרָע', כפי שאמרתי פעם לדוד הצרפתי החרדי, שעזר לי רבות בזמנו, ואמר – יפה
אמרת. וכיסופים אפשר להיכסף לדברים שונים – גם לכסף וגם לאהבה, תלוי בך, כפי שאמרתי לחסיד חב"ד בבית החולים, שכל הזמן רק צרר אותי בלי סיבה, וגם כתבתי בשיר אז, שמי יודע איפה הוא עכשיו.
*
מהו הלב?
הוא מרכז האדם לפי התנ"ך,
אם תרצו – ה'סנטר' שלו.
לפי חב"ד כלב – כולו לב, וזה נכון רק חלקית, כי לב ללא דעת זו אכן כלביות.
וחז"ל אמרו – הצדיקים לבם ברשותם והרשעים הם ברשות ליבם, ואם כך ואם כך – יש לב. השאלה כיצד נוהגים בו.
ולגנות את הלב – חטא גדול הוא, כי באותה מידה, דעת ללא לב היא אכזריות ורוע.
לכן אני אומר שעל חסידויות חב"ד וברסלב להתאחד, לפחות מבחינה רעיונית.
ואין אני אלא הולך בדרך חז"ל בעניין הזה, ואביא את מדרשם המרכזי על כך –
קוהלת רבה
א׳:ט״ז
דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי, הַלֵּב רוֹאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה. הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ. הַלֵּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי. הַלֵּב הוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כו): לֹא לִבִּי הָלַךְ. הַלֵּב נוֹפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, לב): אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו. הַלֵּב עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כב, יד): הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ. הַלֵּב שָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי. הַלֵּב צוֹעֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יח): צָעַק לִבָּם אֶל ה'. הַלֵּב מִתְנַחֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. הַלֵּב מִצְטָעֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, י): וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ. הַלֵּב מִתְחַזֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, יב): וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. הַלֵּב מִתְרַכֵּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ג): אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם. הַלֵּב מִתְעַצֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, ו): וַיִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. הַלֵּב מִתְפַּחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, סז): מִפַּחַד לְבָבְךָ. הַלֵּב מִשְּׁתַּבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא, יט): לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה. הַלֵּב מִתְגָּאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, יד): וְרָם לְבָבֶךָ. הַלֵּב מְסָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כג): וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הַלֵּב מִתְבַּדֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יב, לג): בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ. הַלֵּב מְהַרְהֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, יח): כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ. הַלֵּב מְרַחֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, ב): רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב. הַלֵּב מְחַשֵּׁב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט, כא): רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ. הַלֵּב מִתְאַוֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ג): תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לוֹ. הַלֵּב סוֹטֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, כה): אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ. הַלֵּב זוֹנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וגו'. הַלֵּב נִסְעָד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ה): וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם. הַלֵּב נִגְנָב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, כ): וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן. הַלֵּב נִכְנָע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מא): אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם. הַלֵּב מִשְׁתַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, ג): וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. הַלֵּב תּוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ד): תָּעָה לְבָבִי. הַלֵּב חָרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד, יג): כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד. הַלֵּב נֵעוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ב): : אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. הַלֵּב אוֹהֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ה): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ. הַלֵּב שׂוֹנֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, יז): לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵּב מְקַנֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, יז): אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ וגו'. הַלֵּב נֶחְקָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב וגו'. הַלֵּב נִקְרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, יג): וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם. הַלֵּב הוֹגֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, ד): וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. הַלֵּב הוּא כָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ, ט): וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ. הַלֵּב הוּא כָּאֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן. הַלֵּב שָׁב בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כג, כה): אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ. הַלֵּב חַם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ו): כִּי יֵחַם לְבָבוֹ. הַלֵּב מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, לז): וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ. הַלֵּב נָמֵס, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ה): וַיִּמַּס לְבַב הָעָם. הַלֵּב מְקַבֵּל דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ו): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. הַלֵּב מְקַבֵּל יִרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לב, מ): וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם. הַלֵּב מוֹדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא, א): אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב. הַלֵּב חוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כה): אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵּב מִתְקַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, יד): וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ. הַלֵּב מֵטִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז, כה): וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם, הַלֵּב עוֹשֶׂה מִרְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב, כ): מִרְמָה בְּלֵב חֹרְשֵׁי רָע. הַלֵּב מִתּוֹכוֹ מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. הַלֵּב אוֹהֵב שֹׁחַד, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כב, יז): כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ וגו'. הַלֵּב כּוֹתֵב דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, ג): כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. הַלֵּב חוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, יד): תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע. הַלֵּב מְקַבֵּל מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, ח): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. הַלֵּב עוֹשֶׂה זָדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ג): זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ. הַלֵּב עוֹשֶׂה סְדָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, א): לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב. הַלֵּב מִתְגַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כה, יט): וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ. הֱוֵי דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וגו'.
*
כשם שבעניין מרכזיות הלב אני הולך בדרך חז"ל, כך גם בעניין מרכזיות ערך השלום, כפי שהם כותבים בפרק השלום שלהם, שפעם העליתי אותו לאינטרנט בשם 'מעלת השלום', ואביאו עתה –
חז"ל ידעו יפה מאוד את מעלתו של השלום. הבעיה היא שברגיל ההולכים בדרכם מפרשים דבריהם רק כמתייחסים לשלום בתוך ישראל ולא עם שכניו – וזו טעות חמורה. אמנם "אין שלום לרשעים", אך גדול ההופך אויבו לאוהבו. וכן ראה על מעלת השלום במקור הבא:
במדבר רבה יא ו, פרשת נשא, על ברכת כהנים, וישם לך שלום:
דבר אחר:
ישא ה' פניו וגו'
יהפך פניו כלפי אצלך, לא דומה שואל שלום חבירו בתוך פניו, כשואל מן הצדדין, אלא ישא ה' פניו אליך, יהפך פניו אצלך, כמה דתימא (ויקרא כו): ופניתי אליכם והפריתי.
וישם לך שלום, שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם.
ר' נתן אומר: וישם לך שלום שלום זה, שלום מלכות בית דוד, (ישעיה ט): למרבה המשרה ולשלום אין קץ.
רבי אומר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): ה' עוז לעמו יתן וגו'.
גדול השלום, שהקב"ה שינה בדבר מפני השלום, שנאמר (בראשית יח): האף אמנם אלד ואני זקנתי
גדול שלום, ששינה המלאך שדבר עם מנוח, מפני השלום, שלאשה אמר (שופטים יג): הנה נא את עקרה ולא ילדת ולא ספר דבר זה למנוח.
גדול שלום, שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.
ר' אלעזר אומר: גדול שלום, שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות, אלא שלום.
ר' שמעון בן חלפתא אמר: גדול שלום, שאין כלי מקבל ברכה, אלא שלום, שנאמר (תהלים כט): ה' יברך את עמו בשלום אף בברכת כהנים אחד, כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום, אא"כ שלום עמהם.
ר' אלעזר הקפר אומר: גדול שלום, שאין חותם כל התפלה, אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים, אלא שלום.
גדול שלום, שניתן לענוים, שנאמר (שם לז): וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום.
גדול שלום, שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים: עושה שלום ובורא את הכל.
רבי אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: שאפילו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקב"ה: אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר (הושע ד): חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם): חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלוקת.
גדול שלום, שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר (דברים כ): כי תקרב אל עיר וגו' ואומר (שם ב): ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו'.
ואומר (שופטים יא): השיבה אתהן בשלום.
גדול השלום, שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית טז): ואתה תבא אל אבותיך בשלום.
ואומר: בשלום תמות.
גדול השלום, שניתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נז): בורא ניב שפתים שלום שלום.
ר' מאיר אומר: גדול הוא השלום, שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה מן השלום, שניתנה לצדיקים, שבשעה שנפטר מן העולם, שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום. הראשונה אומרת (שם): יבא שלום.
שנייה אומרת (שם): ינוחו על משכבותם.
והשלישית אומרת (שם): הולך נכוחו.
ולא דיין לצדיקים, שמיתתן בידי כבוד, שנאמר (שם נח): כבוד ה' יאספך, אלא שמקלסים לפניהם בשלום, יבוא שלום.
גדול השלום, שלא ברא הקב"ה מדה יפה כמו השלום, ומנעה מן הרשעים, שבשעה שנפטרין מן העולם, ג' כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותו:
הראשונה אומרת (שם מח): אין שלום.
השניה אומרת: אמר ה' לרשעים.
השלישית אומרת (שם נ): למעצבה תשכבון.
לא דיין לרשעים, שמיתתן ביד מחבלים, שנאמר (איוב לג): ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים.
ואומר: יהדפוהו מאור לחושך.
ואומר (תהלים לה): יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם אלא שהם מתקנטרים לפניהם, ואומרים להם: אין שלום וגו', למעצבה תשכבון.
גדול השלום, שניתן שכר התורה והמצות, שנאמר (ויקרא כו): ונתתי שלום בארץ.
גדול שלום, שניתן לאוהבי תורה, שנאמר (תהלים קיט): שלום רב לאוהבי תורתך
גדול השלום, שניתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נד): וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.
גדול השלום, שניתן לעושי צדקה, שנאמר (שם לב): והיה מעשה הצדקה שלום.
גדול השלום, ששמו של מקום קרוי שלום, שנאמר (שופטים ו): ויקרא לו ה' שלום.
גדול השלום, שדרי עליונים צריכין שלום, שנאמר (איוב כה): עושה שלום במרומיו, והרי דברים ק"ו, ומה אם במקום שאין איבה ושנאה, צריכין שלום, ק"ו למקום שיש בו כל המדות הללו.
*
הערת המשך לקודם –
ועל בסיס המדרש הזה חזיתי את הטבח, כפי שכתבתי בביקורת שפורסמה וכפי שאמרתי לגיסתי לפני הטבח, ולא בשום דרך מיסטית. כי כך כתוב שם –
רבי אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: שאפילו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקב"ה: אין השטן נוגע ביניהם,
שנאמר (הושע ד): חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם): חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלוקת.
ומה שאמרתי לחנה אימא של דוד שכנראה הרגיז אותה ופנתה נגדי, זה שמי שחושב רק על שלום עצמו – גם שלום עצמו לא יהיה לו, לדעתי המציאות הוכיחה שצדקתי, וזה גם מה שכתוב
בדברים כט –
"וְהָיָה בְּשָׁמְעֹו אֶת־דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבֹו לֵאמֹר שָׁלֹום יִהְיֶה־לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפֹות הָרָוָה אֶת־הַצְּמֵאָה׃" (דברים כט 18)
ומכאן לדעתי הביטוי של חז"ל 'שלום עלייך נפשי', במובן השלילי.
*
אני אומר שהכול נמצא בתהילים, וכך גם עניין הלב והרוח, למשל בפסוק –
"לֵב טָהֹור בְּרָא־לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכֹון חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי׃" (תהלים נא 12)
כי הרוח באה מהלב.
ופעם תבעתי את יורם טהרלב כי חשבתי שגנב לי את הביטוי 'מצע אישה – מצע טוב', מתוך ספר שיריי הראשון – ואלה הבלים
וקנאות מטופשות של משוררים, אף כי בזמנו זה נראה לי חשוב, והכעיס אותי מאוד, מאוד, מאוד. וזה אולי כמו יונה וולך שבשלב מסוים חשבה שגונבים לה רעיונות מהראש ואף האשימה מישהי בזה. לך תבין קנאות סופרים ומשוררים. אך הן רק מרבות חוכמה, לפי חז"ל.
*קראתי כמה ספרים חביבים שלו, כמו הספר על פרקי אבות, ויש לו דרשות לשוניות מבריקות ומצחיקות. באמת שאין לי שוום דבר נגדו… להפך.
על וולך – כך קראתי… בספרו המעולה של יגאל סרנה על חייה.
*
אשריי ומה טוב חלקי שזכיתי לקיים את דברי קהלת בפרק ה –
יב יֵשׁ רָעָה חֹולָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתֹו׃ יג וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהֹולִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדֹו מְאוּמָה׃
יד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמֹּו עָרֹום יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא־יִשָּׂא בַעֲמָלֹו שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדֹו׃ טו וְגַם־זֹה רָעָה חֹולָה כָּל־עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ וּמַה־יִּתְרֹון לֹו שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ׃
טז גַּם כָּל־יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיֹו וָקָצֶף׃ יז הִנֵּה אֲשֶׁר־רָאִיתִי אָנִי טֹוב אֲשֶׁר־יָפֶה לֶאֶכֹול־וְלִשְׁתֹּות וְלִרְאֹות טֹובָה בְּכָל־עֲמָלֹו שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת־הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי־ (חיו) חַיָּיו אֲשֶׁר־נָתַן־לֹו הָאֱלֹהִים
כִּי־הוּא חֶלְקֹו׃ יח גַּם כָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן־לֹו הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטֹו לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת־חֶלְקֹו וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלֹו זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא׃ יט כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת־יְמֵי חַיָּיו
כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבֹּו׃
ולכן עכשיו אני אומר שמטרתי היא פשוט לחיות, או כשם הסרט ההוא – לאכול, להתפלל, לאהוב. אלא שבינתיים גם זה לא עולה בידי, בארץ תלאובות זו, ובמלחמה ארוכה זו, כבדת ימים וכבדת דמים…
מחשבות לעצמי 