מחשבות על דת ומדינה.
אני רק רוצה להסביר בצורה אנושית פשוטה. שבתות זה כמו עוצר. לפני כמה חודשים רציתי לבלות את השבת עם ידידה שלי, נועה, אבל היא גרה בקצה השני של העיר, ולבוא לשבת שלמה – לא נעים. אז ישבנו כל אחד לבד בבית בבאסה. ואנחנו מתמודדי נפש אגב. אז מה עשינו בזה? מה המנוחה בזה ומה העונג שבת? סתם
באסה אבל אם היה אפילו קו אחד של הסעה שעובר פעם בשעה על הצירים המרכזיים בלבד – הבעיה הייתה נפתרת. והיום זה לא שאין מכוניות, הכביש מלא מכוניות, פשוט תחבורה ציבורית אין, שבה משתמשים רק דלי האמצעים, אז בעצם אתם פוגעים בשכבות החלשות, וזו מצווה הבאה בעבירה, ולכן שבתאות ולא שבת.
מ.ש.ל.
גם חז"ל אמרו כאחת הסיבות לחורבן – לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה! כי דין תורה נוקשה מדי יכול להיהפך לחוקת סדום.
כאן עדיפה הדרך המזרחית, כפי שמסביר אבישי בן חיים בספרו המעניין והחשוב – דרך של 'העלמת עין', לפעמים. ואני אומר – גם העלמת עין הרע. אך לא כהפך… מה שהם עשו… כפי שהסברתי בדרשת העיניים התלויות שלי – שהסירו עין מהפסוקים – לא ימנע מרשעים אורם אלא מרשים וכו', וזה הפך הטוב. זה הרע.
*מצווה הבאה בעבירה – גרשם שלום – אברהם שלום….. תעשו חישוב לבד.
אני אומר דבר פשוט – שבתות אמורות להיות מהנות, לא מעיקות. והן מעיקות כי עושים מצווה הבאה בעבירה, נבלות ברשות התורה – וזו שבתאות ולא שבת.
כל הפוליטיקה בארץ היא על ענייני דת. כך גם אמר לי אחי – וצדק. ממשלת בנט נפלה על חמץ בפסח בבתי חולים – דבר מכעיס מאוד. לדעתי רצח עם הוא דבר חמור יותר! ואני עוד זוכר את פרשת ה'משחן' שנסע בשבת. ובסוף מה? אתם מאמללים עבד ה' כמוני, שלפחות משתדל. ואני אגב תומך בגישת ליבוביץ – של הפרדת
הדת מהמדינה. וכך כתב גם הרצל שלכם – שהדתיים יהיו בבתי הכנסת והחיילים בקסרטקינים. והיום אין זה כך, ואני מסכים עם קים ג'ונג' און שזו כלל לא מדינה, אלא שטייטל יהודי עם הרבה כוח להזיק
אף (כעס!!) כי בעניין השבת אני בדעת רבי נחמן ביאליק,שכיבד אותה מאוד, ורק רצה לצקת בה תוכן תרבותי, מה שעושים היום ש'שבת תרבות' בערים שונות. אני בעד.
הדתיים החצופים האלה עם הכפייה הדתית שלהם… אני פרי לאנסר בדת כמו בכל דבר, ולמעשה איני אדם דתי בכלל, רק כתחביב, וזאת האמת. אבל הם תופסים את המדינה בגרון, רק מזיקים ולא תורמים כלום. רשעים ארורים. וגם טבועים בחטא.
ועל מה התווכחו איתי בני השטן האלה? על הגישה להכול – דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. בלי זה – זה תורת השטן והשדים. וכך גם באסלאם, לדעתי – ואני לא מומחה – בלי הפסוק שאמר מוחמד עצמו – 'אין כפייה בדת' – זו תורה מזיקה. אבל בכל דת יש רבנים שמשתלטים ומזיקים. זה האסון בדת.
רוח החוקים
רק להשלמת התמונה, למרות שלא ברור לי בכלל למה אני כותב, ולכל הדברים האלה יש מומחים בפקולטות השונות, אך מילא – צריך להוסיף את המונח 'רוח החוקים', שאת זה למדתי מידידי הרב מנחם נאבת (איפה הוא?), רב שמאלני והומניסט. למה? כי זאת רוח החוק, גם ביהדות וגם באופן שאליו התפתח העולם. זהו בקיצור, ואת זה צריך להחזיר. והנה סיכום מגוגל על המונח אצל הגל, את מונטסקייה לא קראתי ואני לא מכיר –
רוח החוק" (Geist des Rechts) היא מושג מרכזי בפילוסופיה של גאורג וילהלם פרידריך הגל, המתייחס לרוח המנחה את החוק ואת המערכת המשפטית. זהו לא רק אוסף של חוקים כתובים, אלא כוח חי, דינמי, שמתפתח ומשתנה בהתאם להתפתחות החברה וההיסטוריה. הגל ראה בחוק חלק מהותי מהרוח של עם מסוים, המתממשת במדינה.
בפילוסופיה של הגל, "רוח החוק" היא ביטוי של הרוח המוחלטת (Absoluter Geist), שהיא התכלית של ההיסטוריה האנושית. הרוח המוחלטת מתגלה ומתממשת באמצעות פעילות אנושית, כולל המשפט, האמנות והדת.
"רוח החוק" של הגל מובנת במסגרת הדיאלקטיקה שלו, בה כל שלב בהתפתחות ההיסטורית מביא לידי ביטוי סתירות ומתחים, שמגולמים בהמשך בתהליך של פתרון והתעלות. החוק, כביטוי של רוח העם, מהווה שלב בתהליך זה.
הגל ראה את המדינה כמסגרת התבונית שבה מתממשת רוח העם ומתבטאת רוח החוק. המדינה פועלת מכוח חוק ומשפט כלליים, שהם ביטוי של הרוח המוחלטת. המימוש של הפרטיקולרי (הרוח של עם מסוים) והאוניברסלי (הרוח המוחלטת) אינו סותר, אלא חלק מהדיאלקטיקה ההיסטורית.
במילים אחרות, "רוח החוק" של הגל היא לא רק ציות לחוקים קיימים, אלא הבנה עמוקה יותר של המשמעות ההיסטורית והפילוסופית של החוק, והכרה בכך שהחוק הוא ביטוי של רוח העם ושל הרוח האוניברסלית.
גאורג וילהלם פרידריך הגל – ויקיפדיה
לדידי הגל, הרוח אינו רק סך הפעילות האנושית, אלא הוא ההוויה עצמה, האידיאה או התבונה הקובעת את עצמה והופכת להיות מודעת לעצמה באמצעות האנושות. בני האדם מהווים את ר…
ויקיפדיה
בטח שרוח החוק – העולמי, הישראלי והיהודי – אינה של עושק להשגת עושר קל, עבדות למעשה וניצול, וגם לא של רצח ורצח עם.
מחשבות לעצמי 