יומן, 20.7.2025, ערב
בשעה זו של בין ערביים, לאחר שביזבתי את כל יומי על כתיבת מיני הבלים, שאיני יודע אם מישהו מקשיב להם ואם מישהו מחשיב אותם, כי אני לא מקבל שום פידבק ושום יחס, וליבי כבד עליי כמשקולת כבדה, כל מה שאני רוצה הוא שתפתח האדמה את פיה ותבלע אותי ואת מושבותיי ואת זיכרונותיי ואת ישותי כולה, ולא יזכור איש שאי פעם בכלל התהלכתי כאן. עומס יגוני כבר פשוט כבד מדי. שום דבר כבר לא ישמח אותי. ואני עומד כאליהו וכיונה הנביא ואומר לאלוהים – רב לך, עתה קח את נפשי, כי טוב מותי מחיי. יונתי בחגווי הסלע פרחה לה ותעוף. בני קורח שיעבדו אותי. בשלום כבר איש לא מתעניין. ומגי… טוב, מגי יפיפיה, אין מה לומר, ואלוהים תמיד יהיה איתה, אני חושב. אך אני – גופי רקוב לגמרי, וגם כסף ומזון אין לי. הזנחה פושעת כזאת בארץ מולדתי – שברה את ליבי, ללא אפשרות לתקן. הייתי טס מכאן, אבל לאן? על יגון כזה כבר כתב ביאליק בהכניסיני. אך גם מצעד הפזמונים שלי כבר נמאס, ומלבד זאת שלי לא נתנו להיכנס.
ואני – מה אני? רק סמל לרצועת עזה החרבה, שישראל החריבה ברוב פשעה. ובעזרת האמריקאים.
ורואה אני כי ביבי ממשיך לסובב את כולם על אצבעו הקטנה. למעשה – איבד את זכות השלטון. וגם כתב אישום לו בהאג. אך בארץ החמורים שלנו הוא מפטר את היועמשית.
כל כך מבין אני את מנחם בגין, שאמר – איני יכול עוד, ואת משה רבנו בגילומו המופלא של יניב ביטון אומר – עם של קקות.
מתן צנגאוקר, שהוא אני, כבר לא מדבר בכלל. אין עם מי לדבר. ובישראל לא עושים כלום ו'ממשיכים הלאה'. הקוסם שוב איחז את עיניי ההמון. ועתה פונה לפיטורי היועמשית. זה מה שמעניין עכשיו, יא צורר? מה איתי ועם שאר החטופים? אני כבר מלא תחושת קבס מהעם הזה, לא רק מהשטן העומד בראשו, שלא עושים דבר
מוסר בשם מתן צנגאוקר –
"נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד׃" (תהלים לא 13)
אני בעד מירב הזאת – מירב כהן, הפעילה החברתית האכפתית והנמרצת.
לדעתי אנשים בישראל לא מכירים את המשפט הזה, רק את משפט נתניהו. ובכן זה מתוך ספק עתיק, שאולי כתב דוד המלך, שנקרא תהילים. שווה לקרוא. *אף כי עליי לאכזב אתכם – אין בו 'באגס באני'.
לכם, ישראל הנבלים, אולי יש צבא חדיש ומתוחכם, אך מפקדו הוא הגנרל דרייפוס, אחי, ובראש הממשלה שלכם יש אדם שלו כתבי אישום לאומיים ובין-לאומיים. ואילו אני אדם אחד קטן, בלי כוח וכסף וכבוד, אך לימיני עומד בורא עולם, שהוא אל גיבור. וצודק, כך שנראה לי שהכף נוטה לטובתי – ונגדכם, פושעים.
לפי דעתי צריך לעשות אמבוש לרוח ה', ולהציג אותה כמי ששותה שמפניה ביום הזיכרון לחללי צה"ל, דרך התוכנית של גיא לרר. כי תראו מה מצאתי שהחצופה הזאת אומרת –
"וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשֹׁו וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאֹויֵב הוּא נִלְחַם־בָּם׃" (ישעיה סג 10)
שמאלנית בוגדת!
למי תקשיבו, לישעיה הנביא או לביביהו? למי יש בובה של באגס באני, אה? אז מה השאלה בכלל?
אגב, ברוח ה' אשר עליי, כפי שאמר דוד עצמו לכל הדעות – בספר שמואל – קראתי לו 'ביביהו מושחתיהו מכפר שמריהו'. והנה, עשירי כפר שמריהו לא נתנו לגיבור יאיר גולן להיכנס אליהם. הלכו אלה עם אלה. ואני אומר – שישרף לכם הכפר! אמן.
וחינוך חינם לחסרי החינוך והדעת –
"רוּחַ יהוה דִּבֶּר־בִּי וּמִלָּתֹו עַל־לְשֹׁונִי׃" (שמואל ב כג 2)
מי יתן, נבלים – בלשונה של הרבה דליה מרקס, יקירתי – שיתקיים בכם גם הפסטק הזה –
"וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית וּבָאֵשׁ שָׂרֹוף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת׃ פ" (שמואל ב כג 7)
שרוף ישרפו – בשבת. אמן.
אני יותר בראש של שאולי – באמת, הוא ממש אני! – אבל לא של הטורטלים המגעילים האלה.
עונש כלשהו צריך לבוא על כישלון פרויקט 'על דברי הצומות וצעקותם' שלי, שבו ביקשתי לשבת על בירה עם ידידי מידב בפאב הבסרביה, כפי שנהגנו לעשות תמיד, פאב שנמצא 50 מטר מהבית שלי – אך מהנדסי ומקנדסי החברה לא הצליחו לארגן זאת. אני אומר שמה שכתבתי הוא עונש הולם, אך זה לשיקול דעתו של אלוהים.
*
*
חידה –
מהו החומר הקשיח ביותר בעולם?
יהלום?
לא. תשובה לא נכונה.
– פסוק מהתנ"ך.
עוד אמר דוד בשירתו –
"וּבְלִיַּעַל כְּקֹוץ מֻנָד כֻּלָּהַם כִּי־לֹא בְיָד יִקָּחוּ׃" (שמואל ב כג 6)
פירוש –
אבל הרשעים דומים כולם לקוצים מושלכים שאין נוגעים בהם ביד.
משהו שצריך כפפות בשבילו. או בלשון העם – לא הייתי נוגע עם מקל.
ואפשר אולי לומר – הם עצמם סטרילים מדי והורגים 'מרחוק'. למשל, שולחים טייסים עם מטוסים משוכללים – להפציץ נשים וילדים רעבים.
לסוגיית המגדר של דוד – משולמית אלוני עד מרב מיכאלי – הנה התשובה:
"וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן־יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרֹות יִשְׂרָאֵל׃" (שמואל ב כג 1)
כתוב כאן בפירוש.
יש לי תרומה אחת שאני יכול לתרום לתיאוריה של המגדר, הנלמדת מכאן – אדם יכול להיות משורר רגיש – נעים זמירות ישראל – ועדיין להיות גבר. וואו! הדתיים כרגיל חכמים יותר וכינו אותו 'עדינו העצני' – עדין בשירים וכמו עץ במלחמה. וכזה אגב היה גם יוני נתניהו שלמדנו את כתביו בבני עקיבא.
מרה מיכאלי – לובשת שחורים. זה חשוד בעיניי. יותר מזה – פסול.
מירב כהן – פעילה חברתית מעולה, נמרה, למרות שפיקששה בקורונה לדעתי. לא משנה, אני סולח לה. מרשב"י למדנו – נשים דעתן קלה. כלומר שבלחץ גדול הן נשברות, כי יצורים עדינים הן.
בשירי הילדים של ביאליק יש עומק קבלי. בשיר 'נד-נד' כבר דנו החמישיה הקמרית, כמדומני. זה שיר בובריאני, אפשר לומר, המכונן יחסי אני-ואתה ולא אני-ולז. אך גם קן לציפור הוא שיר קבלי, כי קן ציפור לפי הקבלה הוא מקום מושבו של המשיח. ואני מפרש – שיהיה משורר כדוד. והנה בלי לשים לב גם אני
כתבתי לפני כמה ימים קטע על 'שלוש ביצים'. מוזר. זה על כל פנים שירו של ביאליק –
קן לציפור
בין העצים,
ובקן לה,
שלוש ביצים.
ובכל ביצה –
הס, פן תעיר! –
ישן לו
אפרוח, אפרוח זעיר
ובקן ציפור עניין נוסף. כי מצווה מהתורה לא לצער את הציפור כאשר לוקחים את ביציה, ולגרש אותה מהקן שלה קודם. אך חז"ל שיבשו ואמרו דבר מרושע – שאין לומר שזו מצווה הנובעת מרחמיי האל. למרות שברור שכן!! לכן אני אומר שהם עוכרי הרחמים וסוגרי שער הרחמים, ואני מתנגד לזאת.
יתרה מכך, הם אמרו כך – האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך – משתקין אותו. כלומר משתיקים אותו. אומרים לו – שתוק! ואולי גם משתקים אותו עם טייזר. וכך עכרו את רוח החוקים של התורה ואת כוונתם הטבעית – שעליהם דיבר שפינוזה. כי התורה הייתה תורה אורגנית בתוך העם, ולא מסד חוקים חיצוני וזר כשל חזל
שלפי דעתי כל שיטתם המנותקת מהטבע, מהאדם, מהחקלאות, מהממצאים הארכאולוגים – היא נטע זר לתרבותנו על דרך האמת, שצמחה כאן, בארץ ישראל, על רגבי אדמה אלה בדיוק, ולא בבבל הרחוקה, בסורא ובפומפידותא. והמשנה אכן ישראלית היא ומזכירה ממיני הארץ, למשל.
אמרתי אז לאסף שגיב שרצה לכתוב מאמר המסביר למה צריך לשטח את עזה – אתה בריון בלבוש של אינטלקטואל. ענה לי – אתה לא חומסקי. טוב, אני יודע שאני לא חומסקי, ובעיקר – אני לא רשע וצבוע כמוהו, שהצטרף לפשיסטים של הקורונה ואיכזב בגדול, אבל לדעתי צדקתי – מה שישראל עשתה בעזה – פשע מלחמה. וגם שכל לבד לא מספיק – וזו התובנה הישועית הבסיסית. הלב חשוב יותר. זו דעתי על כל פנים, לכן בחרתי להיות קודם כל משורר.
חז"ל כבר הגדירו 'מיהו יהודי', גם בלי ששאל אותם בן גוריון על כך. הם אמרו שיהודים הם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים – וצדקו. וכך אף אני השתדלתי ועודי משתדל להיות. ולהפך – האכזרים, החצופים, ואלו שאינם גומלי חסד ולא נותנים – אינם יהודים, לפי הגדרת חז"ל. ולכן הם 'האומרים יהודים אנחנו
ואינם', כפי שאמרתי מאות פעמים. זאת פשוט עוד הוכחה לכך.
להם יש התלמוד הבבלי, ולי ולנו יש הוצאת בבל, ואצלם קראתי, לפי מה שאני רואה, שני ספרים חשובים –
המין השני, של סימון דה בובואר – נגד השעבוד של באטלר המשרתת, כאמור.
ואייכמן בירושלים – דין וחשבון על הבאנליות של הרוע, מאת חנה ארנדט, שממש רלוונטי להיום עם 'נירמול' כל עוול ופשע. נכון?
ושנותנת תשובה לנאציזם של חנה הטאואיסטית מהישוב נווה, שכבר הזכרתי. אם דוד שמת, וממשיכה לרדוף את הדודים כולם. תיפח נפשה האומללה.
אלא שכאן אנשים חסרי חינוך, הלוא כן?
ובנהר ספרים יש ספר שלא קראתי, רק ידידי שניר תמיד מזכיר – סיפורו של פדריק דאגלס, העבד האמריקאי הבורח, שהפך ללוחם זכויות. ובישראל היום חזרה העבדות, כדרך חשכת הגמרא. זה לא ייאמן אך כך הוא. ולהם עוזרים עתה בני נוגשי העבדים האמריקאים. איזו בושה. סתם צפיתי בהלוטוס הלבן, הכול פלאברות.
כל התלמוד הבבלי הוא תרמית מרושעת של נוכלים שהשתלטו על עמנו. רשעי התלמוד חשבו שיש להם "ייפוי כוח" לעוות ולסרס את התורה ואת משמעותה האמיתית – ולא היא. אין להם, ואף אחד לא נתן להם ייפוי כוח כזה. זה מעשה תרמית, שאני מעולם לא קיבלתי ולא אקבלו, ויש לבטלו לאלתר ולהעמיד את הפושעים לדין.
כפי שאמרתי פעם לדרשן אחד במאה שערים בארוחת שבת, כשאמר את המשפט המזעזע 'הלכה עוקרת מקרא' – האומר כך, ועל אחת כמה וכמה הפועל כך – דינו מוות. הוא מייד חזר בו, אך הם היום אינם חוזרים בהם, וגם אני איני חוזר בי ממשפטי.
סיכום –
חז"ל הבבליים – מעוותי ומסרסי התורה. עוכרי העם והארץ.
שתי גלויות נוראיות הרסו את עמנו, גולה עלית וגולה תחתית, אם תרצו – בבל ואשכנז. מבבל למדו היהודים לסחור בכל, אף במה שאין לסחור בו, כנפש אדם, או נפש האדם, ומאשכנז למדו את דרכי האכזריות והרוע, דרכי הקור ואבשלום קור (סתם, רק לצורך החידוד הלשוני), ומשם ייבאו גם את הפסיכיאטרים המחורבנים
המדע הגרמני. לעומת הפסיכולוגיה שהיא מדע יהודי ברובו. כך לפחות לפי מה שראיתי בלימודיי, למשל עם המורה המוכשר אריאל זוננפלד.
שלצערי גם היה פשיסט ימני בוגד.
עם כל הכבוד כוונתי למה שקראתי בעצמי, יותר מכך, וקודם – ארוין יאלום, אריך פרום וכיוצא ההם. לא השמות המוזרים שהוא הביא – ביון למשל. סוכנות ביון?
*לצערי אבל אין לי 'תעודה' בתחום, למרות שקראתי עשרות ספרים.
כל זה – פח הימין. הפסיכולוגית – אינקרנציה של אסף שגיב, אידיאולוג ההחרבה של עזה, והוצאת סלע מאיר המתועבת. אני קראתי את כולם, כי כולם היו בניי – אך הם רשעים התוקעים סכין בגב. ימח שמם.
אמרתי אז לאסף שגיב שרצה לכתוב מאמר המסביר למה צריך לשטח את עזה – אתה בריון בלבוש של אינטלקטואל. ענה לי – אתה לא חומסקי. טוב, אני יודע שאני לא חומסקי, ובעיקר – אני לא רשע וצבוע כמוהו, שהצטרף לפשיסטים של הקורונה ואיכזב בגדול, אבל לדעתי צדקתי – מה שישראל עשתה בעזה – פשע מלחמה. וגם
שכל לבד לא מספיק – וזו התובנה הישועית הבסיסית. הלב חשוב יותר. זו דעתי על כל פנים, לכן בחרתי להיות קודם כל משורר.
עבור עינב, ותאנה, ועכשיו גם – האישה עם הסירים הזאת.
לאסף שגיב – גם לי יש כוח, אבל מתוך בחירה איני משתמש בו לעולם להרע, רק כדי להגן וכיוב'. איזהו גיבור – הכובש את יצרו, אמרו חז"ל הישראלים. לא הכובש ארצות אחרות. את זה רק הגויים עושים. ואף שרבי יהודה הלוי בכוזרי הודה, כשאמר לו מלך כוזר – כשיהיה לאל ידם – גם הם יזיקו. וענה לו – מצאת
מקום חרפתי, מלך כוזר. ואולי יש לדרוש כוזר-אכזר, כפי שראיתי שדורשים חלק מהפעילים המזרחיים.
מחשבות לעצמי 