קבוצת המבקרים, מידת האמת
הם, הנבלים, היהודים ארוכי האף ומעוררי האף והחימה השפוכה, אומרים רק דבר אחד – אתה נחות, אתה פחות, אתה שפחות.
בקבוצת ביקורות הספרים שלנו היו אנשים מצוינים, שלא תבינו לא נכון. במיוחד זכורה לי לטובה הכותבת המעולה אתי סרוסי, שכל מאמר שלה זה פנינה, מוקפדת לגמרי. ממנה רק למדתי, יש כותבים מעולים כאלה שבהם אפשר רק להתבונן וללמוד. אני לא יודע למה אני מספר את זה, זיכרונות.
ובזמר המזרחי יש את ניסים סרוסי ששר על אשליות – לא לעבוד לעולם. טוב, אני למדתי מקצוע חדש, עריכת לשון, רק לא נותנים להתפרנס.
והיה יוחאי ג'רפי, כותב מוכשר מאוד, אולי גאון אפילו, ותימני, אך גם תחמני. נהיה שמרן, לא יודע למה. תמיד הביא 'עובדות', אך עיוות את אופן הצגתן. בסוף הלך לכתוב ב'דחק' וכתב על הדיסטופיות שסתם נכנסים ללחץ, קוראים זאב זאב. מה שהוא שכח שבסוף הזאב בא – וטורף. וזה בדיוק מה שקרה.
הוא אמר פעם – אין כזה דבר דיכוי כלכלי. נו נו, קיווה, עכשיו כשאין לי מה לאכול אולי ישנה את דעתו ואולי לא. אחרי הכול, ממשפחת רשב'י הוא. בטח גם תומך ביוחאי עתריה ההוא, האנטי-הומניסט מכיוון אחר. עליי היו כולנה.
אני פשוט הולך בדרך של שאול טשרניחובסקי, המודל הקדום של שאולי אולי, שאמר שהוא מאמין באדם, ושומע עומר אדם. זהו.
למרות שעל דרך האמת אני בכלל אוהב את רבי נחמן ביאליק ורחל, ובשאול אני מתשמש רק כדי לנגח את שאול השואל המוביל לשאול והאוסר לשאול שאלות, הוא ביבי.
בידור אחר ימח שמם.
על שהפכו חיי אדם לבידור.
כפי ששר מוקי, לפי ספרו של יורם קניוק – עד מתי אדם בן כלב?
לדעתי הסתירו ממני מידע חשוב הרלוונטי לי, באופן אכזרי ביותר ואפילו נאצי, וזה דבר שלא יסולח. פשוט מאוד.
צר לי, ואפילו צר לי וחצי, אך לא עשו גילוי נאות ולכן עברו על החוק. זה הכול.
מידת האמת מאוד חשובה בתורה, ומופיעה בפסוקים רבים, למשל בפסוק – 'מדבר שקר תרחק' (שזה מתיר אולי שקר לבן בלבד), עד שחז"ל אמרו שחותמו של הקב"ה אמת, ובקריאת שמע הם אומרים – ה' אלוהיכם אמת. כך שזה חשוב מאוד. אמנם גם השלום והצדק והחסד והרחמים חשובים, אבל גם האמת. אין לשכוח זאת.
גם אצל הנוצרים באגרת יעקב ג הוא אומר –
²אַל תְּשַׁקְּרוּ לְנוֹכַח הָאֱמֶת. או – אל תשקרו באמת. ואני מפרש – בדברים החשובים באמת (כשם ספרו של ד"ר חיים שפירא). השאר עוד מילא.
וגם הרב קוק מדבר על 'אמת לאמיתה'. ועל כך אני מדבר. ומהי? לדעתי – הכפילות הזאת – אמת לאמיתה, קודש הקודשים, שיר השירים, יעקב העוקב ויצחק הצוחק. זה בדיוק מה שאני אומר. הקיפול הפנימי הזה, אם תרצו.
*ושאול השואל, ודוד האוהב… אהם.
מחשבות לעצמי 