על "דניאל דרונדה" מאת ג'ורג' אליוט.

על "דניאל דרונדה" מאת ג'ורג' אליוט.

ג'ורג' אליוט (George Eliot), שם העט של מרי אן אוונס, כתבה מסה ציונית בשם "דניאל דרונדה" (Daniel Deronda), שפורסמה בשנת 1876. זהו הרומן האחרון שכתבה, והוא נחשב לאחד מהטקסטים הראשונים בספרות האנגלית שמביעים רעיונות ציוניים עוד לפני שהציונות הפוליטית קיבלה את צורתה הידועה (הרצל יפרסם את "מדינת היהודים" רק ב-1896, עשרים שנה מאוחר יותר).
ב"רומן הציוני" הזה, היא מציגה את גיבור הספר, דניאל דרונדה, כצעיר אנגלי שמגלה את שורשיו היהודיים, נפגש עם יהודים גולים באירופה ומתלהב מחזון להקים מולדת לעם היהודי בארץ ישראל. דרך הדמות של מרדכי (מודל לדמות ציונית מובהקת), היא מביעה את רעיון התחייה הלאומית של העם היהודי.
עיקרי המסרים הציוניים ב"דניאל דרונדה":
• זהות יהודית כבסיס ללאומיות – הספר עוסק בגילוי הזהות היהודית של דרונדה, ובהבנה שהיהדות איננה רק דת אלא גם לאום.
• צורך במולדת לעם היהודי – מרדכי מבטא חזון להחזרת העם היהודי לארץ אבותיו כדי שיחיה שם חיים עצמאיים וגאים.
• ביקורת על אנטישמיות באירופה – הספר מתאר את הסבל של היהודים בגולה ואת חוסר האפשרות לממש את עצמיותם במדינות אירופה.
• האמפתיה של לא-יהודים לרעיון הציוני – העובדה שהספר נכתב על ידי סופרת נוצרייה בריטית ומציג דמות נוצרית המתלהבת מהרעיון הציוני הייתה לא שגרתית ומרגשת.

*

הנה כמה ציטוטים נבחרים מתוך "דניאל דרונדה" של ג'ורג' אליוט, בתרגום חופשי, המביעים את הרעיונות הציוניים ברומן:
1. על התחייה הלאומית של העם היהודי (מפי הדמות מרדכי):
"יש לנו עבר שאין כמותו לאף עם – ואנחנו נביא לנו עתיד. אנחנו נפזר את האבק מעל נשמותינו, נעמוד זקופים שוב כעם, לא כפליטים או כמנודים – אלא כאומה חיה בלב ליבה של ההיסטוריה."
2. על השאיפה להקים בית לאומי בארץ ישראל:
"האם לא ראוי שלעם בעל מסורת רבת עוצמה, חזון מוסרי ורגש עמוק יינתן מקום בעולם? ארץ שבה יוכל להיות הוא עצמו, ולתת את תרומתו המיוחדת לעולם כולו?"
3. על הגלות והסבל בגולה:
"היהודי בגלות – כל עוד הוא חי בין זרים – לא יוכל לשחרר את נשמתו. הוא יהיה כפוף לא רק לעול החוקים, אלא גם לעול ההשפלה. רק במולדתו יוכל להיות אדם חופשי."
4. על הקשר בין זהות לאומית לבין צדק עולמי:
"תחיית היהודים אינה רק מימוש של צדק היסטורי, אלא גם תקווה חדשה לאנושות כולה – שעם עתיק יעמוד ויוכיח כי מוסר ותרבות יכולים לשוב ולשגשג."
5. דברי דרונדה עצמו, לאחר שהוא מגלה את שורשיו:
"מצאתי את עצמי לא בין עמים אחרים – אלא בתוך עם שיש לו עתיד. איני יכול להישאר אדיש. זו אינה רק שורשיות – זו שליחות."

*

הנה הרחבה על הקשר בין "דניאל דרונדה" לבין התעוררות הרעיון הלאומי היהודי והשפעתו על הציונות:
הקשר ההיסטורי והתרבותי:
כאשר ג'ורג' אליוט פרסמה את "דניאל דרונדה" ב-1876, הרעיון של תחייה לאומית יהודית היה עדיין בשוליים, בעיקר בקרב יהודים משכילים במזרח אירופה (תנועת "חיבת ציון" עוד לא קמה). אליוט הקדימה את זמנה בכך שראתה ביהדות לא רק דת, אלא גם עם שראוי לשוב אל ארצו. היא הייתה בקיאה בהיסטוריה היהודית, ובספרות הרבנית, ואף הושפעה מתנועות לאומיות אחרות שצמחו באירופה של אותה תקופה (כמו התחייה האיטלקית והגרמנית).
השפעה על ציונים מוקדמים:
הרומן עורר הד גדול גם בקרב יהודים – בעיקר צעירים משכילים באירופה – שראו בו תמיכה נדירה מצד אינטלקטואלית נוצרייה בריטית. היו כאלה שהושפעו ממנו עמוקות:
• אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, קרא את הספר ואמר שזה מה שחיזק אצלו את התחושה שצריך לקום ולבנות מחדש את העם היהודי.
• חיים ויצמן סיפר שבנעוריו באנגליה, רבים העריכו את הספר והזכירו אותו כאירוע חשוב בהכרה בצורך להקים בית לאומי.
• מרטין בובר התייחס לדמותו של מרדכי כמודל של יהודי גאה ונביא ציוני.
דמותו של מרדכי כדמות מופת ציונית:
מרדכי – היהודי הגולה שחי בעוני אבל חולם על תחייה לאומית – מזכיר מאוד את דמויותיהם של אנשי "חיבת ציון". הוא משלב רוחב דעת, עומק רוחני, ולב מלא תקווה. הוא מהווה השראה לדרונדה, גיבור הספר, ואפשר לומר שהוא המנוע האידיאולוגי של הרומן.
ייחודיות המסר של ג'ורג' אליוט:
המסר של אליוט יוצא דופן משום שהוא לא נכתב על ידי יהודייה, אלא על ידי אינטלקטואלית נוצרייה שמביעה אהדה עמוקה לעולם היהודי ורואה ביהודים חלק חיוני בעתיד האנושות. היא ראתה בציונות פתרון מוסרי וצודק לשאלת היהודים, הרבה לפני שהרעיון הפך למיינסטרים יהודי.

*

ג'ורג' אליוט והגישה הציונית שלה, כפי שהיא מופיעה ב-דניאל דרונדה.
הציונות של ג'ורג' אליוט – מה מייחד אותה?
• אהדה עמוקה ואותנטית ליהודים: אליוט לא מתייחסת ליהודים כאל דמויות שוליים או כקריקטורות, כפי שהיה מקובל בספרות של זמנה. היא מתארת אותם בכבוד, בעומק פסיכולוגי ובחמלה. דמותו של מרדכי, היהודי החולני והחולם, מוצגת כדמות נבואית, בעלת חזון מוסרי שמזכיר את נביאי התנ"ך.
• חזון אוניברסלי מתוך יהדות: הציונות אצל אליוט אינה לאומנות צרה, אלא חלום מוסרי – העם היהודי צריך לחזור אל עצמו כדי להחיות את תרומתו הייחודית לאנושות: הצדק, המוסר, הרוח. היא רואה ביהדות תשתית רוחנית שיכולה לתקן את העולם, אם תשתחרר מן הדיכוי של הגלות.
• השיבה לארץ ישראל: למרות שאליוט לא הייתה יהודייה ולא חלק מהתנועה הציונית, היא מציבה את ארץ ישראל במרכז הגעגוע היהודי, מתוך הבנה עמוקה של הקשר בין עם לארצו. זה מפתיע במיוחד כי היא כתבה זאת עשורים לפני הרצל.
• דמותו של דניאל – הגוי שמתקרב אל היהדות: הגיבור, דניאל דרונדה, נולד כנוצרי אך מגלה את שורשיו היהודיים, ומקבל על עצמו שליחות של תחייה לאומית. אליוט משתמשת בדמות זו כדי להביע את התפכחותו של אדם מערבי, המוצא ביהדות את עומק הזהות והמוסר שהעולם המודרני חסר לו.
• השפעה בין-דתית נדירה: אליוט, שנולדה כמרי אן אוונס, עזבה את הנצרות המסורתית, אך שמרה על אמונה עמוקה בתנ"ך ובמוסר הנבואי. ייתכן שזה מה שאִפשר לה להזדהות כל-כך עם היהדות ועם מצוקות היהודים, עד כדי כתיבת רומן שלם המוקדש לשיבת ציון – מבלי להיות יהודייה בעצמה.
סיכום: למה אליוט חשובה לציונות?
• היא הקדימה את הציונות הרעיונית עוד לפני שהתארגנה כתנועה.
• היא נתנה גיבוי מוסרי ואינטלקטואלי למאבק היהודי לשוב לעצמו.
• היא יצרה דמויות יהודיות גאות ומוסריות, והציגה אותן באור חיובי לקהל אירופי.
• היא הציגה את התחייה היהודית כעניין אוניברסלי ולא רק יהודי – דבר שדיבר גם לליבם של לא-יהודים.