אבן מאסו הבונים – ישוע, חרב גוליית ביד דוד – שפינוזה

אף אחד במשפחתי הפושעת לא לטובתי.

שובר לכם את הקונספציה? תתמודדו.

רק לנזוף ולדכא הם יודעים.

*

הייתי בבית חולים. הפסיכיאטר ניסה לשכנע אותי שמשפחתי לטובתי. אפילו הרופאים שלהם, החרטומים, מטומטמים גמורים, וחסרי השכלה מינימלית.
לא שמעתם על יוצאים בשאלה? כתבתי על כך עבודה באוניברסיטה וגם העליתי לאתר חופש, פשוט תקראו.
ומאז עברו עוד דברים, ישוע וכאלה. אך אלה בתקופת האבן כנראה.

בעבודה הזאת קיבלתי 99 אגב, או משהו כזה, כמו כל העבודות שהגשתי באוניברסיטה.
גם כל העבודות מקוריות לגמרי, ועל נושאים חדשים ומעניינים.
נו, מה עם זה?

האקדמאים שלהם? גונבי עבודות בחלקם לפחות. אני יודע כי הציעו לי שוב ושוב לעבוד בזה, כתיבת עבודות לאחרים.
אבל מקבלים מעמד ותקן וזהו.
זאת המדינה שלנו, הרקובה.

600 ביקורות על ספרי עיון קשים, מה איתן? היו כלא היו. גם תשלום לא קיבלתי עליהן.

10 ספרים שכתבתי וטרחתי גם להוציא לאור, מה איתם?
לא נחשב.

ושירים? אל תצחיק אותנו, מה זה?

למהנדסי ומקנדסי החברה, הבונים המצרים, או הבונים החופשיים, זה לא היה מספיק טוב, וימאסוני.

והצדק איתם, כי שכחתי את ישוע. שהוא האבן שאותה מאסו הבונים.

שפינוזה? נוכחתי לראות שאפשר ללמוד אותו ולהישאר פשיסטים ורעי לב. רק ישוע משנה את הלב. ועדיין תועלתו רבה אחרי ההיטהרות. אין כמוהו להוצאת הסיגים הרבניים והנוצריים כאחת. הוא החרב, חרב גוליית, שעליה אמר דוד – אין כמוה, תננה לי!

"וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר־הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה־הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפֹוד אִם־אֹתָהּ תִּקַּח־לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמֹוהָ תְּנֶנָּה לִּי׃" (שמואל א כא 10)