אליה ואברה

יש את החטוף אליה הכהן
ויש את פרופ' משה אליה הכהן בתוכנית הפטריוטים בערוץ 14
האחרון יוצא נגד 'ההגמוניה המשפטית', ואומנם ישנה הגמוניה, אך לא משפטית, אלא כלכלית, ואומנם היא יושבת בעיקר בגוש דן ובתל אביב.
אך אלה מסיטים כל דבר לתועלתם.
אליהו נלחם בעובדי האשרה המושחתים האלה, וגם אני שותף לביקורת על ההגמוניה הכלכלית. כל התקשורת בארץ, למשל, נשלטת על ידי הגמוניה זו, שמכתיבה לה את הטון.
וההגמוניה המשפטית? בית המשפט הישראלי הוא זה שאישר את הכיבוש, בטריק משפטי בלתי קביל. אל תצחיקו אותי. אך אלה רוצים שלא יהיה חוק בכלל, כדי למממש את הפנטזיות המדיניות הבלתי אפשריות שלהם.

אני ניהלתי דיאלוג ענף עם אבישי בן חיים על העניין הזה וגם סקרתי את ספרו. עם חלק אני מסכים ועם חלק לא.
אני מסכים איתו בכל הנוגע למאבק המזרחי ולחיזוק הפריפריה, ואיני מסכים איתו בהתקפה על מערכת המשפט כדי להגן על נתניהו, הדובי שלהם. פעילים מזרחיים אחרים חושבים בדיוק כמוני.

אבישי בן חיים כותב על ישראל השנייה, אך כשכתבתי שיר על ישראל השלישית התרעם עליי, כאילו הוא המקופח היחיד.

ברוך הבא גם אברה מנגיסטו.

והרבה מתיקות וחום לא ראינו עם 'הבשורה המתוקה' שלו.
לפחות השכיל להתחבא כל זמן המלחמה. אך הינה צץ שוב – ויציצו כל פועלי אוון.
לפחות תכה על חטא.

בבוקר הלכתי לקנות סיגריות ובדרך ראיתי אישה אתיופית עם ילדיה הקטנים צועדים ברחוב להם אין לובי ומייצגים כמעט, ומי שיש מעולים – גדי יברקן, שהליכוד חטף אותו, והיה היחיד שתמך במתנגדי החיסונים, ואבי ילאו שאני מכיר מהטוויטר.

לפני כמה שנים עשו הפגנות, וממשלת הליכוד דיכאה אותן עם סוסים ואלות. מאז הם שותקים.

את מקרי הדיכוי והאפליה של הצעירים האתיופים שכחו.
גזענות, פשוט גזענות.

הרב עובדיה יוסף בזמנו פסק פסיקה טובה, שהאתיופים הם חלק מעם ישראל ולא צריכים גיור, אבל איפה הוא ואיפה ממשיכי דרכו.