מה האמת על עזה?
האמת על עזה היא שישראל שמה את עזה תחת מצור כלכלי וביטחוני במשך שנים רבות. כלכלית – ישראל פשוט דנה את עזה לעוני מחפיר ומתמשך. הנרטיב הציוני אומר – יש להם מדינה, שיעשו מה שהם רוצים. אבל נמל תעופה או נמל ים לא נותנים להם לבנות, ואיך יעבירו סחורות? נסו לדמיין רגע את ישראל ללא נמל תעופה או נמל ימי, האם הייתם מסכימים לזה? לא. אז גם העזתים לא מסכימים, וכאן אנו מגיעים לצד הביטחוני. ביטחונית – מזה כמה שנים, כל כמה חודשים יש סבב של טילים מעזה. ההיגיון שלהם מובן, כמוסבר לעיל. אבל התוצאה תמיד קטסטרופלית. בצד הישראלי כמעט אין איש נפגע מהטילים, או הטילונים, האלה. אבל בצד העזתי תמיד יש הרוגים רבים, אלפים, ובהם זקנים, נשים וילדים. תמיד. ישראל מפציצה אותם מהאוויר ללא הבחנה. ושוב, הנרטיב הציוני אומר שאנו 'משתדלים' לא לפגוע באוכלוסייה חפה מפשע. אבל זה שקר. אם באופן עקבי נהרגים כל כך הרבה חפים מפשע, אז זו מדיניות מכוונת – ומדיניות נפשעת. ושוב הנרטיב הציוני אומר שהפלסטינים משקרים ומגזימים במספרים, אבל גם זה שקר. המספרים הם רבים. ושקר ציוני אחר הוא שהם יורים מתוך בתי החולים, אך בפלישה האחרונה ראינו שאין כן הדבר, למרות כמה צילומי פירים מגוחכים שצה"ל ניסה להראות. אי לכך ובהתאם לזאת אני החלטתי כבר לפני שנים שאני לא מזדהה עוד עם 'הנרטיב הציוני', כי כולו שקר, ואין הוא הולך בדרך השלום, אלא הרצחנות. בעשרת הדיברות כתוב 'לא תרצח' – וישראל עוברת על דיבר זה. כתבתי על כך בשיר אחד שלי שפורסם ואף הקראתי אותו ברדיו באחת מתוכניות הספרות. אך לא היה לזה כל יחס, כרגיל.
הסבב האחרון בעזה לא שונה עקרונית. השונה הוא שהפעם החמאס הצליחו היכן שבפעמים הקודמים נכשלו ועשו טבח נורא. כל אדם אנושי הזדעזע מהטבח הזה, אין ספק. אך מה הייתה תגובת ישראל? היא פתחה במלחמה בעזה, כדי 'לחסל את החמאס' והמלחמה הזאת נמשכת עד עכשיו, כבר כשלושה חודשים. זו מלחמת התשה, הארוכה יותר ממלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור גם יחד, בהרבה. התשה של הציבור הישראלי. ומבחינת העזתים – זה טבח. כבר מעל 20,000 הרוגים יש שם, בהם ילדים רבים, יותר מאחוז מאוכלוסיית עזה כולה.
אז דרום אפריקה פנתה לבית הדין הבין-לאומי בהאג בטענה לרצח-עם, לא פחות. וכי איך עוד אפשר לכנות טבח מאסיבי כזה באוכלוסייה שאינה צבאית? והטענה השנייה היא שזה נעשה במכוון. וכאן שוב הנרטיב הציוני נכנס וטוען שהם אנטישמים. אך האם לא שמענו לרוב משפטים כמו 'צריך לשטח את עזה' ו'אין חפים מפשע'? כל מי שחי בישראל יודע שלא רק ששמענו אותם בלי סוף, אלא שזו הייתה הדעה השלטת. עד מתי ועד כמה נשקר לעצמנו? או שמא אינכם מבינים את המשמעות של הביטויים האלה? משמעותם היא פשוטה – התרה של רצח עם, דרום אפריקה צודקת.
ולמעשה, הדה-הומניזציה שעשו לתושבי עזה הייתה חריפה יותר מזה – הם היו 'חיות', אף לא בני אדם, הפירוש הלטרלי של דה-הומניזציה. ועוד היו 'עמלק', העם שנעשה בו רצח העם הראשון המתועד בהיסטוריה, ולפחות בהיסטוריה שלנו. עם שהמצווה היא לעשות בו רצח עם. האם נכחיש שכך נאמר, ושזו הייתה הדעה המרכזית? מנגד אומרים שוב – הם אכן התנהגו כחיות וכעמלק. נכון. אך ראשית – אלו היו אנשי החמאס ולא כל אוכלוסיית עזה, ואי אפשר להעניש את כולם על אופן התנהגות החמאס, השולט במדינה זו. ושנית, גם אם נכון הדבר, אין מחזירים באותה מטבע. כבר אמר ניטשה – הנלחם במפלצות ייזהר שלא ייהפך למפלצת, ואת האמירה הזו שלו ציטטתי כבר בתחילת האירועים.
אז זהו המצב האמיתי מול עזה. אך מהי דעת הקהל בישראל, ומה משקפת התקשורת הישראלית? שום דבר מזה. דעת הקהל כולה עם תמיכה בישראל. שוב אנו עם 'צדקת הדרך' – עוד ממאפייני הנרטיב הציוני. והתקשורת כולה מגויסת. לגמרי כולה. שלושת הערוצים הוותיקים, שלדעת הימנים הם 'שמאלנים', וערוץ 14 הימני, שלדעת השמאלנים הוא פשיסטי. אך למעשה כולם מגויסים.
וכך המצב גם בתמונת הנוף הפוליטי. את המלחמה עורכת ממשלת הימין ה'מלא המלא', שבשורותיה גם מפלגת עוצמה יהודית הקיצונית והגזענית, שאליהם הצטרף גם גנץ, מתוך תחושת אחריות, ומול – עדר אנטי-ביביסטי להוט ואכול שנאה. אני מביט בהם משתומם – במי אתם נלחמים ואת מי אתם שונאים בכזו שנאה יוקדת ומטורפת? הרי אתם אינכם שונים ממנו בהרבה! אך המחנאות הישראלית הריקה הזו היא כבר סיפור ישראלי ישן.
אז זה המצב האמיתי מול עזה, לפי דעתי, ולכן איני ממש עוקב אחרי פמפומי החדשות, לא מזדהה ולא תומך, אלא חש תחושת ניכור הולכת וגדלה למקום הזה. ובין לבין קורים עוד כמה דברים, כי החיים ממשיכים הלאה, למרות הכול, וכאן אנו נתקלים בכל הנגעים האחרים של המדינה הזאת – יוקר מחיה, מערכות קורסות, ובאלה אף לא התחילו לטפל. אז תגידו, מה עוד יש לחפש פה? החכמים, אם הם 'ניידים', עוזבים. אך מה יעשו 'הנייחים'? יסבלו אפוא.