ברית גורל וברית ייעוד אחרי האסון

כשבוע-שבועיים לפני האסון ראיתי את נתניהו בטלוויזיה, לשבריר-רגע, אומר שכשיש אסון העם מתאחד. אז הנה, כמו בתוכנית כבקשתך, בא האסון. כמו נבואה המגשימה את עצמה.
ובכלל, צריך לשים לב מה אנשים אומרים. נתניהו שנים אומר שהוא 'ימוטט את שלטון החמאס'. זה הדרייב שלו, המניע. ועוד הוא תמיד מזכיר את אירן. אז הנה ארגנו לו עימות נרחב עם אירן.
הבעיה עם כל זה היא שאנחנו משלמים את המחיר.
וכן, גם אחרי האסון הנורא, וקריסת מדיניות הימין בעזה, הם לא באים ואומרים 'טעינו', אלא להפך – 'גישת השמאל קרסה', דווקא. חוסר האחריות פה הוא קולוסאלי – למעשים ולמילים.
בכל מקרה בדבר אחד נתניהו אכן צודק – אסון מאחד את העם, וזה טוב. כך שנכון שגם טוב יש באסון הזה. אולי זה כמו 'דבר טוב שיצא מהקורונה', אבל לא צריך להתבייש לומר את זה – בכל רע יש גם טוב. אפילו בשואה, שלאחריה קמה מדינת ישראל.
אז מה הטוב שיש כאן? שנזכרנו ב'ברית הגורל' שלנו, לפי המונחים של הרב סולובצ'יק. ומהו הגורל שלנו? להיות נרדפים. נרדפים ומבודדים – הן עם לבדד ישכון – וזה אחד מחזונות הביביזם המרכזיים, כפי שכבר כתבתי פעם.
יפה, אבל מה עם המונח השני של הרב סולובצ'יק – 'ברית הייעוד'? שזה – מה מקומינו בעולם ומה אנו יכולים לתרום לו. עם כל הכבוד – זה הדבר שתמיד יותר עניין אותי, והוא גם באמת לא יכול להתמצות בגבולות ברית הגורל המצומצמים. אך נראה שעתה ברית היעוד נזנחה לגמרי – וזה מה שמתסכל אותי ביותר בכל המצב החדש שהגענו אליו.