מרקס, פרויד, איינשטיין – ואלוהים

התיאוריה של מרקס מדויקת לגמרי מבחינה מטריאליסטית, אך יש לו בעיה אחת – הוא לא מאמין באלוהים. וכך גם המדינות המרקסיסטיות – ברה"מ וסין בעיקר, היו אתאיסטיות לגמרי. ומתברר שהתפיסה האתאיסטית לוקה בחסר מבחינה ריאליסטית. כלומר, באופן ריאליסטי – יש אלוהים, או יש מקום לאמונה באלוהים (נאמר לפחות באמונה נוסח ג'יימס, שרואה בה משהו פרגמטי ומועיל, ולאו דווקא 'אמיתי').
אותו הדבר אגב נכון גם לפרויד – יש לו תיאור מדויק לגמרי של הנפש, ורק בעיה אחת יש לו – אלוהים נעדר מהמשוואה. את האמונה באלוהים הוא רואה כאיזו עמדה לא בוגרת של הנפש, עמדה של ראייה פנטסטית. אבל המציאות אינה כזו, ולכן הטיפול הפסיכואנליטי לא מוביל לאושר ואפילו לא מתיימר לכך.
יהודי אחר שכן האמין באלוהים הוא איינשטיין, אבל על אף שיש לו מכתמים רבים בנושאים שונים, עיקר הגותו היא בתחום הפיזיקה ולא בתחום הרוח, הפילוסופיה או הדת.