הגיגי ערב

הגיגי ערב

צום קל, עם ישרוחה.

לשנה החדשה – אני מקווה שיהיה מה שאני מקווה שיהיה ולא מה שאני חושב, אבל אני חושב שיהיה מה שאני חושב שיהיה ולא מה שאני מקווה.
-ירמיה או ירמיה-

צופה בתומכי הליכוד ואומר אללה יסתור
צופה בתומכי הציונות הדתית ואומר אללה יסתור
צופה בתומכי עוצמה יהודית ואומר אללה יסתור
צופה בתומכי המפלגות החרדיות ואומר אללה יסתור.

צופה בתומכי מפלגת העבודה ואומר אללה יסתור
צופה בתומכי יש עתיד ואומר אללה יסתור
צופה בתומכי מרצ ואומר אללה יסתור.

מזל שיש גנץ.

חכו שתשמעו שהדתיים האלה חותכים לילדים קטנים את איבר המין ברחבי תל-אביב. ועל זה אין פוצה פה ומצפצף!

אנשים שלא נותנים לי לדבר ואוטמים אוזנם, מה חדש? זה מפריע לצעקות שלהם. והאמת השקטה נשארת מבוישת בצד, ועימה החוכמה. דברי חכמים בנחת נשמעים.

אני מקשיב לספר 'יציאת חירום' והוא ממליץ להקים ערים חילוניות אוטונומיות, כי 'יחד זה פשוט לא עובד'.

הרב זקס מדבר, בעקבות הוגה אחת, על ההבחנה בין תרבות בושה ותרבות אשמה.
החילוניים אתמול צעקו – בושה, הדתיים למולם – אשמה.

טוב נו, אחרי 9 חודשים כתבתי ביקורת, על יציאת חירום.

למה לא דנים בממשלת בנט? ולמה לא שומעים ממנו?

תומס פיין, מאבות הדמוקרטיה והחילוניות, כתב ספר בשם 'שכל ישר' – וזה בדיוק מה שחסר פה.
שיהודים מתפללים בהפרדה זה מה שמפריע לכם?

רק העשייה חשובה. מי שעושה יש ברכה במעשיו ויש לו יתרון.
להפריע זה לא באמת עשייה.