רעיון קצר על הבריאה.
אני יושב בביתי וחלק גדול מהזמן פשוט תוהה ובוהה. יש לי הרבה מחשבות ולא משעמם לי כך. שאר העיסוקים לרוב משעממים אותי. ספרים קראתי כבר יותר מדי, וסדרות בטלוויזיה לא מעניינות אותי.
ולמעשה, זה מה שנאמר על הבריאה, שאלוהים ברא את העולם מתוך התוהו ובוהו – מתוך התהייה והבהייה. מהם אלה? ערבוביה, אי סדר, כאוס. ומהי הבריאה? יצירת סדר. ומהו הסדר? חוקי הטבע. לכן בצדק אמר שפינוזה במאמר תיאולוגי מדיני בפרק על הניסים, שחוקי הטבע הם יצירת האל ותפארתו ולכן הוא אינו חפץ להפירם בנס.
גם באופן פרקטי, האדם פועל טוב יותר בתוך סדר וקביעות. אחרת יהיה לו קשה לארגן את חייו ולהביא אותם ליעילות.
ועוד צריך לומר שגם לפני בריאת עולם חדש בחיים האישיים טוב לחשוב ולהרהר, כפי שנאמר במשלי – נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך.
גם בפילוסופיה, ראשון הפילוסופים הרציניים היה סוקרטס והוא אמר שראשית הפילוסופיה היא התהייה. לאחר התהייה מתחילים להכניס סדר. אפלטון – בעיקר על ידי הצגת שאלות ומיטוט הנחות מוקדמות, ואריסטו – על ידי מתן תשובות ובניית מבנים. כך נברא עולם הפילוסופיה.
ובמשלי שוב הגישה מעט שונה – ראשית חכמה יראת ה'.
לבסוף, יש גם בריאה שלילית. בסיפור קורח ועדתו נאמר – ואם בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה. מדוע נאמרה לשון בריאה בקורח? איני יודע עדיין, אך זה נראה לי פרט חשוב להשלמת התמונה. וכיצד נבלע קורח? אולי על ידי בולען, כפי שאנו מוצאים עד היום.
ואולי המסר כאן הוא שאם העולם שאתה בורא אינו טוב – דע כי הוא יכול להיעלם ברגע. ה' מוריש ומעשיר, מוריד שאול ויעל.