עוד על עובדי הבעל

עוד על עובדי הבעל.
כבר כתבתי לפני כמה ימים על תסביך הבעלות, ועתה אוסיף עוד, כי הנושא נרחב.
הזכרתי את אליהו ומלחמתו בעובדי הבעל הרבים, ואמרתי שאלו הם אנשי הבעלות – בעלות על ממון ובעלות על נשים. כלומר, אלו הם אנשים הקפיטליזם החזירי והנכסים, וכן אנשי הפטריאכריה והשוביניזם. בשורות הדת יש רבים כאלה, והם מדכאים נשים במרץ. אמנם יש להם תמיד תירוצים – ולאנשי התלמוד תמיד יש רק תירוצים ואף פעם לא תשובות (כמו שמבאי בית הכנסת קשה ללמוד, כי תמיד יש להם הרבה סידורים…) – אך התירוצים האלה אינם מספקים. מי שמרבה לדבר על כך זו רחל אליאור המצוינת, והיום כתבתי לה שצריך לעשות קובץ של פרקי אמהות, עם מדרשי נשים מהתלמוד, כגון זה המפורסם על ברוריה, כשם שיש גם פרקי אבות.
עוד אמרתי שהכרתי אליהו אחד, שניהל את מרכז נפגשים בירושלים, שם לומדים יהדות רכה. אני הלכתי למרכז הזה במשך שנים רבות ונהניתי מהשהות ומהלימודים שם. זה לא היה רק מקום לימוד, אלא גם מקום מפגש וקהילה.
אלא שבשנה שבה הייתי בנחלאות לא הלכתי עוד למקום הזה. למעשה פגשתי את אליהו פעם אחת ברחוב, רחוב בצלאל, כשמו, וביקשתי שישלח לי תוכנייה, אך הוא לא שלח.
אליהו זה הוא ממוצא אפגני, וכן הכרתי שם גם את אביו, רפאל, שהוא גם קוסם. והנה בערך באותו הזמן שנכנסתי לדירה, ארה"ב יצאה מאפגניסטן לאחר כ-20 שנה שהיו בה, ואפגניסטן נכבשה שוב על ידי הטליבן, הקנאים הדתיים החשוכים. ארה"ב ממש הפקירה את העם האפגני, וגם כשהיו שם לא הועילו הרבה – לפי סדרה אחת על הנושא שראיתי בנטפליקס.
ואכן עוד במהלך שנה זו ראיתי כמה 'נשות טליבן' יהודיות, המכוסות כולן. אחת מהן ראיתי במשרד התעסוקה, וכשהבטתי בה הביט בי שם בזעם בחור חרדי צעיר אחד. אך אחר כך דיברנו בחביבות. אני קראתי שם ספר על ויטגנשטיין והוא התעניין בו ורצה שאספר עליו. אמרתי לו שכתוב אצלו שמה שאי אפשר לדבר עליו, אודותיו יש לשתוק – והוא לא הסכים לכך.
בכל מקרה אני נגד קנאות דתית בכל מקום, ולכן שואף להעיף את הטליבן מאפגניסטן. אולי לשם כך אני צריך ליצור שוב קשר עם אליהו. אליהו הוא הרי המומחה במלחמה בעובדי הבעל האלה. אך אולי גם הוא רצה לנקום בעם האפגני, שאולי הרעו לאבותיו. אני איני מקבל תאוות נקם כזו, כי הנביא אומר שלא יומתו בנים בעוון אבות. עוול כתבתי. לא במקרה הזה וגם לא במקרה של האוקראינים, למרות שלפי מה שראיתי בסרט אחד ביום השואה, הם היו יותר גרועים מהנאצים. ולמרות ששם גם נערכו פרעות קישינב.
אגב, באוקראינה נמצאת מולדובה והיא בחבל ארץ – בסרביה. גם דודי בני נקרא מולדובן, כי מוצאו משם, אך כנראה משפחתו עברה משם אחרי הפרעות, או לפניהן. אני עצמי הלכתי הרבה לפאב בשם בסרביה עם ידידי מידב – פאב שנמצא במגדל העיר, ממש בסמוך למקום האחרון שבו היה מרכז נפגשים. הרבה פעמים הייתי הולך לשיעור במורה נבוכים עם ידידי אייל במרכז נפגשים, ואז נפגש לבירה בבסרביה עם ידידי מידב. זה אגב פאב רוסי.
כיצד לפענח את כל הדברים האלה בדיוק איני יודע, אך כל זה אינו יכול להיות מקרי. אבן יסוד באמונתי ובאמונה בכלל הוא שאין מקריות. ובכל מקרה גם את הרוסים ודאי צריך לסלק מאוקראינה. כל אלה הם כוחות הרס שליליים. וכוחות הרס אלה פעלו נגדי בכל זמן שהותי בדירה ההיא, ובמציאות הם פועלים עדיין. מי אינו רוצה לשחרר את העם האוקראיני ואת העם האפגני? מי אלו הכוחות והאנשים התומכים בכוחות האופל האלה? נראה לי שהתשובה ברורה – אלו הם עובדי הבעל! ברוסיה – עובדי הבעל של הממון, כלומר הגז הרוסי, ובאפגניסטן – עובדי הבעל של דיכוי הנשים, הווה אומר – קנאי הדת. גם את ישראל יש לשחרר מאחיזתם!

אך הנה גם הפעילות למען נשים אינן פועלות כראוי. כיצד אני יודע זאת? כי כשחזרתי לבית הוריי ונתקלתי בבעיה הן השיבו את פני בלא כלום. אני פניתי לדף פייסבוק אחד, פוליטקלי קוראת, והן הפנו אותי הלאה. אני פניתי גם למרב מיכאלי וללשכתה, אך שם לא עשו דבר. ולבסוף, פניתי גם לעיתונאית אחת, שהיא גם חברה בנשות הכותל, אך היא לא הביאה לי שום מידע, אפילו לא מידע אחד טריוויאלי שהיה נחוץ לי – הטלפון של בעלת הבית, הגברת אילנה פולק, שעד היום אין לי אותו.
עכשיו, מה אני אמור להבין מכך? מצד אחד, נעשה עליי חרם והן בסך הכול צייתו לחרם המוזר הזה, ולכן אי אפשר לבוא כלפיהן בטענות. מצד שני – פשוט לא עזרו.
אני נוטה להחזיק בצד השני, ואני אומר – שהמלחמה הזו על מעמד האישה יסודה בשקר. ומדוע שקר? כי חסר כאן הממד הדתי.
אם כך למדנו ששתי הקיצוניות לא בסדר – לא הקנאות הדתית ולא היעדר הדת. מה שטוב ונחוץ הוא דתיות מתונה בלבד. דתיות כזו אכן דואגת למעמד האישה.
ומה המצב בציונות הדתית? כאן יש לי וורט משפחתי, אך מטעמי פרטיות איני יכול לשתף את פרטיו. רק אומר שלפיו גם בציונות הדתית לא נותנים לקול האישה להישמע. כלומר שגם הם עובדי הבעל!
ולמעשה אולי הם הראשיים! שכן היום הציונות הדתית מחזיקה בעמדות כלכליות ליברטריאניות, של קפיטליזם חזירי, והגיבורה שלהם זו איין ראנד, מחברת 'כמעיין המתגבר'. ואולם אני מעדיף את המעיין המתגבר המקורי – רבי אלעזר בן ערך, שמובא בפרקי אבות כעדיף על כולם, ומי שאמר שהדבר הכי חשוב הוא לב טוב. (ואמנם ישוע אמר זאת לפניו!).

ועתה לעניין האחרון, שהוא הפיגוע שבו נפגע אחי יאיר ומת חבר שלו מלאכי. אני חשבתי על השם הזה מלאכי, ויש לי שני דברים לומר עליו. ראשית, יש שלושה נביאים המיוחסים לתקופת בית שני, והם חגי, זכריה ומלאכי. ואולם רק חגי התנבא על בניית הבית. זכריה הוא נביא מסוף גלות בבל, ואילו מלאכי הוא נביא מאוחר, מימי החשמונאים בערך, לפי המחקר. וגם מקריאה פשוטה כך עולה מספריהם. רק חגי, שהוא שמי, התנבא על הבית השני. ואילו חבר של אחי, מלאכי, נהרג. ושוב, אני רק מציין נתונים ואין בידי את הפרשנות המלאה.
ודבר שני שחשוב בו במלאכי הוא סיומו הידוע –
"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בֹּוא יֹום יהוה הַגָּדֹול וְהַנֹּורָא׃" (מלאכי ג 23)
"וְהֵשִׁיב לֵב־אָבֹות עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבֹותָם פֶּן־אָבֹוא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם׃" (מלאכי ג 24)

אהה, כאן בא אליהו! אליהו שכה היה חסר בשנה זו! אם כך יכול להיות – וכאן אני כבר מעז לפרש – שמות מלאכי בא על עוון הדירה הזאת!
כמו כן תפקיד אליהו לגשר בין אבות ובנים, ואליהו שאני הכרתי אכן עשה זאת, אך בשנה זו התגלע פער עמוק וקרע ביחסים ביני ובין אבי. אליהו זה הוא גם מי שאמור לשקם את הקרע הזה.
ולבסוף, אם תרצו, גם החרם שעברתי מוזכר פה.

אך בכך עוד לא מסתיימים הדברים! כי שוב נכנסת לכאן הגברת מרב מיכאלי, שהיא היום ראשת מפלגת העבודה, ויש המאשימים אותה בכשלון השמאל בבחירות, כי סרבה להתאחד עם מרצ ובזבזה קולות רבים. אך למעשה לא היא האשמה העיקרית, אלא מרצ. כי הם הצטרפו לדכאני הקורונה ולכן רבים פרשו ממפלגה זו והצביעו למפלגת מתנגדי החיסון – 'אומץ'. אני גם הייתי מאלה שעברו לאומץ. למעשה, 30,000 הקולות שהצביעו לאומץ הם בדיוק מה שהיה חסר למפלגת מרצ. ואולם אני איני מצטער על זאת, כי עליי לדבוק בעקרונות. ואיך אצביע למפלגת זכויות אדם, שאינה דואגת לזכויות אדם? נשארתי אפוא, כמו אליהו שוב!, עם 7,000 האנשים שלא כרעו לבעל! כמרדכי זה שלא יכרע ולא ישתחווה לאליל. או כ-300 המלקקים ככלב בימי גדעון.
ואגב מלקקים – זה בדיוק הפך תאורם וזה בדיוק תיאור הכלל – מלקקים זה לזה וחנפנים. אין בהם מידת האמת. וגם במפלגת העבודה, שסימנה אמת, אין מידת האמת.
(וצר לי רק על דבר אחד – על כך ששכנתי שתתה 'מיץ אומץ', והיא כנראה חברה במפלגת 'עוצמה יהודית'. אך על כך לא אוכל להרחיב פה).
אז מרב מיכאלי זו בעבר צילמה סרטונים פוליטיים קצרים, ואנשים הבחינו בספרים בספרייתה, המשתנים כל פעם. והנה גם לאחר הפיגוע של אחי היא העלתה סרטון שבו אמרה שצריך בכל זאת לדבוק בדרך השלום. ואני אז שלחתי לה מסר אישי בצ'אט בפייסבוק ואמרתי לה תודה ושהיא חיזקה אותי. והיא ענתה לי ושאלה לשלומי ולשלום אחי. עד כאן טוב ויפה. אלא שבתקופת הקורונה שלחתי לה הודעה על אכזבתי ממנה – והיא לא הגיבה. וגם לא הגיבה לפנייה האחרונה שלי. רק כשנוח להם הם מגיבים.
ועוד בסרטוניה אלה תמיד אמרה את צירוף המילים 'לא הבנתי' – וזה צירוף מילים ששמעתי כל הזמן בשלושה החודשים שהייתי בבית הוריי עד לאשפוזי. הם פשוט החליטו כגוף אחד לא להבין אותי. ואילו עכשיו החליטו להבין שוב, כי אני כבר לוקח את התרופות שלהם, ה'כדורים', שעכשיו הם כבר זריקה. עליהם יש לי עוד הרבה מה להגיד – אך על כך בפעם אחרת. וגם על מרב מיכאלי יש לי עוד מה להגיד – גם על סבא שלה, קסטנר, וגם על מי שיצאה איתו פעם – יאיר היידו, שהוא אח של חבר שלי דוד היידו, וגם על בן זוגה היום כמובן – ליאור שליין, אך על כל אלה בפעם אחרת.