ישמעאל, עשיו וישראל – מתווה לשלום

הבעיה של ישראל היא לא הערבים, לא ישמעאל, אלא הנוצרים, עשיו.
ישמעאל קצת צחק על יצחק, ובגלל זה אברהם גירש אותו. אבל בסופו של דבר הוא ויצחק קברו יחד את אברהם.
כך כל השנים היהודים בארצות האסלאם חיו יחסית בשלום רוב הזמן.
עשיו לעומת זאת רצה להרוג את יעקב, כי גנב לו את הברכה.
גם הנוצרים כל השנים רצו להרוג את היהודים, וגם הרגו. וגם הם טוענים שהם 'ישראל האמיתי' ושהברכה אצלם.
גם מבחינת האמונה, לפי הרמב"ם – 'אמונת הישמעאלים אין בה דופי', כי הם מאמינים באל אחד, ולעומת זאת אמונת הנוצרים לדבריו היא עבודה זרה, כי הם מאמינים בשילוש, רעיון זר לתרבות ישראל.
העובדה שכרגע מי שמרע לישראל הם דווקא הישמעאלים היא חריגה זמנית, והיא קורית בגלל הסכסוך על הארץ, ובמיוחד מאז כיבוש השטחים ב-1967.

ועתה להבטחה – הארץ אמנם הובטחה לאברהם, אך לאברהם היו שני בנים! מההבטחה לאברהם בלבד אי אפשר להסיק שהארץ ניתנה רק לישראל. ואמנם, הייתה הבטחה גם ליעקב בחלום הסולם, אלא ששם מדובר על הארץ שהוא שוכב עליה, כלומר איזור בית אל. ואמנם חז"ל דורשים שכל הארץ התקפלה אז תחת ראשו, או שהגיע להר המוריה, אך אלה רק דרשות. אם כך, בשום מקום, עד כמה שידוע לי, לא נאמר שהארץ הובטחה לישראל בלבד.
ועל ההבטחה ליעקב ניתן לדרוש שאלה הם 'גושי ההתנחלויות', שצריכים אמנם להישאר בשליטת ישראל, ואגב – כך הוא גם לפי מצע מרצ!

על האסלאם אגב אפשר לומר דברים נוספים.
כך הם אומרים שלאלוהים יש 99 שמות, ועוד שם אחד שאף אחד לא יודע, והשם הנפוץ שלהם לאלוהים הוא אללה, כלומר פשוט אלוהים – וזה שם שנמצא בתנ"ך. ואולם לנו שם נוסף – יהוה – שלדעת הרמב"ם הוא שמו העצמי של האל, והוא אולי השם המאה של המוסלמים. גם בפועל, משיחותיי עם מוסלמים, ראיתי שרק האמונה בשם הזה, יהוה, מפרידה בין אמונתי ובין אמונתם.
באשר למוחמד, יכול מאוד להיות שהוא היה נביא באמת. אחרת איך אפשר להסביר את מיליארד וחצי מאמיניו? הזלזול של היהודים בו אינו במקום. אני חושב שהוא באמת היה נביא, וכן גם ישוע, אלא שהם נשלחו מאת האל לאזורים שונים כדי להחדיר בהם אמונה – ישוע לעמי אירופה הפגנים, ומוחמד לעמי אסיה הערבים הפגנים. כך סובר גם הרמב"ם, וזה גם מה שהיה בפועל. כך גם סוברים הנוצרים והמוסלמים עצמם. אלא שהם סבורים שישוע ומוחמד נשלחו לעולם כולו, ולמעשה כל אחד מהם נשלח לקבוצה אחת של אנשים, גדולה אמנם. והיהודים? הם לא מחויבים לא לזה ולא לזה, אלא דת בפני עצמה היא, המקור.
ולמעשה, גם הנוצרים וגם המוסלמים מקבלים את הדבר הזה. שאול השליח מכנה את ישראל 'עץ הגפן המקורי', שעליו נעשתה הרכבה, וגם מוחמד מתייחס לישראל כ'עם הספר' (אל כתאב) – וגם הנוצרים הם כאלה – ומתיר להם להישאר באמונתם.

הקוראן עצמו – שתורגם על ידי ריבלין, אב הנשיא לשעבר – מכיל בעצם שני דברים – אחד הוא הטפה לאמונה באל אחד ולא באלילים ואזהרות לכופרים, ועל דבר זה כבר דיברנו, וליהודים אין איתו בעיה. והדבר השני הוא פשוט סיפורי התנ"ך בעיבוד מיוחד, בגוון מזרחי אם תרצו, וגם עם זה אין בעיה, למרות אי-אלו עיוותים שיש שם.
הבעיה נוצרת שוב עם שאלת המקור, כי המוסלמים טוענים שהייתה תורה אמיתית, אך היא זויפה בידי היהודים, ובא מוחמד ותיקן זאת. ואיך אפשר לגשר על הפער הזה?
אך לדעתי גם זה פתיר, כי לדעתי הזיוף שמוחמד מתכוון אליו הוא לא התנ"ך עצמו, אלא התורה שבעל פה, התלמוד. וכאן אני שותף לדעתו – זהו שיבוש של הטקסט המקורי! גם בפועל לי כאיש תנ"ך מעולם לא הייתה בעיה עם מוסלמים, ולהם לא הייתה בעיה איתי, אך לאנשי התלמוד יש הרבה בעיות איתם, כידוע.
אך צריך לציין שלהם טענה נוספת – שמוחמד לא מוזכר בתנ"ך, ולכן זויף. אלא שבאופן רציונלי – מוחמד בא זמן רב אחרי כתיבת התנ"ך, ולכן אין לדרוש מהתנ"ך להזכירו. ושנית, הם מזכירים את הפסוק משיר השירים – 'כולו מחמדים' ואומרים שזה מכוון למוחמד. אני איני חושב כך כלל, אך מילא – אם כך הם חושבים אז הנה מוחמד כן מוזכר בתנ"ך ולכן הוא אינו מזויף. הטקסט המזויף הוא התלמוד.
ואלה עיקר הפערים, לדעתי, בין האסלאם ובין היהדות.

ומה באשר לעשיו? הנצרות היא נושא נרחב, שכתבתי עליו כבר הרבה, אך עתה אתמקד בעשיו עצמו. והנה, גם הוא השלים בסוף עם יעקב. מתי? לאחר המלחמה במעבר היבוק, שם שונה שמו מיעקב לישראל, מהעקום והרמאי לישר. רק אז השלים עימו עשיו.
ואמנם, גם אחר-כך הם ישבו בחבלי ארץ שונים. עשיו אמנם הזמין את יעקב, את ישראל, אך הוא סירב בנימוס ואמר – 'אתנהלה לאיטי' וכו'.