העולם כמסיבה או כבית דין – רעיון לראש השנה

רעיון לראש השנה.
איילת אבן עזרא מעלה בימים אלה את מה שכתב תומס אקווינס בסומא תיאולוגיה שלו על 'ספר החיים'. בקצרה, בלי להיכנס לפרטים שאותם תוכלו לקרוא אצלה, הוא טוען שנכתב ספר חיים, אך לא נכתב ספר מוות. זו התפיסה הנוצרית. והוא מוכיח את דעתו מהכתובים.
מלבד זאת קיימת גם תפיסה של פרה-דסטנציה, קביעה מראש מי ייכתב בספר החיים הזה. מי שהחזיקו בכך בקיצוניות היו הקלוויניסטים. ואולם כאן נשאלת השאלה היכן הבחירה של האדם במצב כזה? וכנראה תומס יעסוק בכך בהמשך.

אבל ביהדות התפיסה שונה, יש גם ספר חיים וגם ספר מוות, גם ספר של צדיקים וגם ספר של רשעים, ולפי הגמרא גם של בינוניים –
ר"ה טז, ב: "אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של רשעים גמורים, ואחד של צדיקים גמורים, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורים – נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים גמורים – נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, בינוניים – תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכפורים.

וכיצד הם הגיעו לתפיסה הזו? כאן שני רבדים –
א. לפי הכתובים – דרך צורת הלימוד התלמודית, המבינה דבר מתוך דבר. כך הפסוק אומר –
"יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל־יִכָּתֵבוּ׃" (תהלים סט 29).
לפי תומס ברור שמוזכר כאן רק ספר החיים. אך לפי השיטה התלמודית מכלל לאו אתה שומע הן – עם צדיקים אל יכתבו, משמע שעם רשעים כן יכתבו. ומדוע לא אומר זאת הכתוב? כדי לא להזכיר את הרע.
ב. לפי היגיון הצדק, כי כאמור צריכה להיות בחירה בטוב, פעולה אקטיבית של האדם, אחרת אין טעם בשכר ובעונש. ואילו הנוצרים, לפחות לפי דברי שאול השליח בברית החדשה, אינם תומכים בכך. היהודים הולכים לפי המשפט, ואילו הנוצרים לפי החסד.

כך שאפשר לומר שלפי הנוצרים העולם הטוב הוא מסיבה שרק חלק מבני האדם מוזמנים אליה, ואילו לפי היהודים העולם שייך לכולם וכולם עומדים בפני בית הדין.