הגיגים שונים

הגיגים שונים –
מאתמול –
בעקבות מאמרה של נגה פורת.
יש להכיר ויש להתנכר ושניהם מופיעים בסיפור יוסף, למשל –
וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב ז).
והיא אומרת שהסברה היא שהמשמעות הראשונה של השורש נכר הייתה לשים לב ולהתבונן.
ובכן, זו גם משמעות המילה האנגלית care.

הביביסטים הם גם קרנפים.
שנהבים.

עוד מעט יורד הערב ועם העבדים מתיישב מול הטלוויזיה.

"הַאֲשִׁימֵם אֱ‍לֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּעֲצֹותֵיהֶם בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמֹו כִּי־מָרוּ בָךְ׃" (תהלים ה 11)

"לִשְׁפֹּט יָתֹום וָדָךְ בַּל־יֹוסִיף עֹוד לַעֲרֹץ אֱנֹושׁ מִן־הָאָרֶץ׃" (תהלים י 18)

אלה שבט השאסו השוסים.

יציאת חירום – ספר מוטה ושבלוני.

מי המציא את הגלגל – ספר משעמם ולא כתוב טוב.

מכירים?

ולמה נקרא יצחק? כי יעקב הצחיק אותו.

מצחיקים בני יעקב.

מתי יש הפגנה בירושלים?

משטר דכאני ארור, צריך לחלוף מהעולם מהר.

היהדות – דת כפייתית מטורפת.

מזדהה עם דברי חגי –
"הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב׃" (חגי א 4)

מהבוקר –
אמונתכם אינה שווה דבר, ראיתי איך אתם חושבים.

שנה שלמה לוויתי על ידי הרווחה, התוצאה: גירעון ונזק.
עבודה אחת לא מצאו לי, למרות ניסיונות מצדי.
אפסים.
הדבר היחיד שהציעו לי – פעילות ספורט.
מאוד מבין את מקרה איציק סעידיאן.
גם עד היום הם מסתירים ממני מידע נחוץ על ה'ליווי' שלהם.
כשרציתי לתבוע אמרו לי שאין לי על מה.
מדינה חרבנה.
כל זה בתקופת בנט ולפיד המהוללים.
הבעיה היא שביבי אפילו גרוע יותר.
החיים שלי כאן דומים לחיי הפלסטינים. כלומר – אין חיים, התעלמות מקיום והתעמרות.
לאף אחד בכלל לא אכפת, וגם אם כן אין לו איך לעזור.
חבורה של חדלי אישים.
אצים כל אחד לעבודתו וצופים בזבל טלוויזיוני מוחלט כבר שנים.
יאוש.
למותר לציין שאני יותר מוכשר כנראה מרוב האנשים שיקראו את זה ומאלו שלא.
גם עשיתי יותר למען החברה, בהתנדבות.
למשל בביקורת – אני כנראה האדם שכתב הכי הרבה ביקורות על ספרי עיון בארץ, יותר מ-600, ביקורות מעולות, שגם פורסמו, בחינם כמובן. לשלב במשהו עם שכר? הצחקתי אותם. ולא שלא ניסיתי.
זוהי ישראל הפריבילגית והמקפחת. דיכוי מוחלט.
את המוכשר מדכאים ואת המשעממים מקדמים. וכנשוכי נחש מבוהלים תמיד מכל מה שיש בו איזשהו חידוש או טעם. השמרנים העבשים.
הדבר היחיד שמעורר פה אנשים אלו הפיגועים הארורים, שגם עליהם, כך מצאתי, לרוב יש לי מה להגיד באופן פרטני, מלבד הכולל, אך אין למי להגיד.