הדירה, סיפור בהמשכים, ג'

הדירה ג'

שנאת הלהט"בים ומנורת האשליות

בתקופת לפיד רוב הזמן סבלתי. הייתי מבודד מהעולם, בלי חברים, גם להולצר לא יכולתי ללכת בערב, כי חשתי חרדה בערבים, כמי שכלוא. בהמשך גיסתי נעמה תאמר לי שבדרום אפריקה נאסר על השחורים לצאת בערבים. ובכן, כזה הייתי. עבד כושי, אזרח סוג ב' – וגם לזה עוד נגיע.

וגם השכנה לא דיברה איתי, כאמור. ולא רק שלא דיברה, אלא גם הייתה פעילה בערבים, איני יודע במה. עם גברים. ובינינו רק דלת, כך שאני שומע. אתם יכולים לדמיין לעצמכם את הצער.

בכיתי הרבה. הלכתי נסער לבית אחי וגיסתי וסיפרתי להם. גם לאחי השני סיפרתי. גיסתי, שהיא פסיכולוגית בשיטת סי בי טי, המליצה לי על פסיכותרפיה. הוריי סירבו לממן. בכלל היו תקיפים איתי. פניתי לתחנה לבריאות הנפש ואמרו לי לחכות חודשיים. חיכיתי ואז הביאו לי מרפאה בעיסוק. זה לא מה שהובטח לי! דיברתי איתה פגישה אחת ולא המשכתי. היא המליצה על תחביב, למשל לצלם. זה מה שאני עושה במילא! והצילומים שלי מעולים, מדוע לא לשלם עליהם?

ובכלל, הכול כאן מבוסס על הפליה. זה לכאן וזה לכאן. שכנתי בזמנו המליצה לי לפנות למרכז הזדמנות, שעוזרים במציאת עבודה. גם גיסי ניסים נעזר בהם. אבל אותי דחו. אחרי שלושה שבועות דחו. כלומר, לא נתנו הזדמנות. לא הם ולא השכנה. ואולי אנחנו באמת מתאימים?

ומי דפק אותי בצורה כל כך חמורה? לכך עוד נגיע.

 

בינתיים, היה חורף. קניתי תנור וקראתי לו 'תנורו של עכנאי', הסיפור שמבסס את תוקף התורה שבעל פה, שלה אני מתנגד, אבל הוא צורך יותר מדי חשמל. אז קניתי גם הסקה, והסקתי כל החורף. הסקתי את החדר והסקתי מסקנות – בתחומים שונים. למשל, הסקתי שמי שהלשין עלינו בגרעין הנח"ל באופקים היה רובי. היינו שני גרעינים מחוברים – גרעין אמנויות ונוער מר"צ, והוא לא היה שייך לא לזה ולא לזה. גם מכר גראס. כנראה תפסו אותו והציעו לו עסקה, והוא לא רצה לשבת בכלא. אמרתי זאת לידידי רועי, והוא אמר שזה הגיוני. בכלל, לאורך כל תקופה זו אני מדבר עם רועי, הוא מעודכן בכל. ואנחנו מדברים גם על פוליטיקה ודת ועוד דברים.

וגם עם בת דודתי נעמה דיברתי פעם בשבוע, ביום ראשון, שיחות ארוכות, של שעה ויותר. היא גרה בשוויץ, ויום ראשון הוא יום חופש שם. נושא מרכזי שדיברתי עליו איתה הוא המלחמה בין רוסיה ואוקראינה. היא תומכת באוקראינים, ואף אירחה בביתה פליטה אוקראינית, אבל זה לא הסתדר ביניהן. אני דימיתי את המלחמה הזו לקרב הרוחני ביני ובין אבי, אבי העריץ.

וגם עם אחי הגדול דיברתי כל יום ראשון בערב, על כל מיני נושאים. ואיתו גם הרבה דיברתי על הסכסוך בינו ובין הוריי. הוא הרגיש שהם מפלים אותו לרעה ובעבר הייתה ביניהם מריבה גדולה על כך, שאני עזרתי לשכך אותה, אחרי שביקרתי בביתם בשבת ואמרתי לו שלא ינסה לפתור הכול, אלא יגיע לפיוס וישמור את השאר על אש קטנה. וכך היה.

 

אבל מלבד שיחות אלה הייתי לבד. בכיתי וייללתי באוזניי משפחתי, אבל הם לא עזרו. מדי פעם באו לבקר. ובמיוחד דיברתי והתלוננתי באוזני גיסתי רעות.

דימיתי את עצמי ליוסף המושלך לבור, וכך אכן הייתי. גם כאבה לי הרגל כמו שנאמר על יוסף בתהילים – 'עינו בכבל רגלו'. קראתי את הפסוק הזה באוזניי אחי אסף.

 

אבל עם משפחה זו, של אחי וגיסתי, יש הרי עניין נוסף. כי פעם אחת קיבלתי איזה חזון ביחס לאחיה של גיסתי, שלום, ושיתפתי אותה בזה. אלה עיקרי הדברים –

לרעות

ביום שבת החלטתי לשמור שבת חלקית, וחשבתי הרבה, והגיעו לי כמה הארות.

אציין רק עובדות –

א. את עובדת עם להטבים ויודעת שמצבם מורכב.

ב. אביך תומך בתנועת נועם.

ג. תנועת נועם הצטרפה לציונות הדתית, בעידוד ביבי.

ד. תנועת נועם רודפת להטבים.

ה. זה הפך שמה – לא דרכי נועם.

ו. יש לנו בן דוד בשם נועם והוא להטב.

ז. נועם דווקא כן הולך בדרכי נועם.

ח. הפסוק אומר – 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום', הנועם בא בסמוך לשלום.

ט. השבת נפער בולען בנתיבי איילון ליד מחלף השלום.

י.

י היה, בעל פה, שאם ימשיכו להרחיק את השלום אחיה שלום עלול למות. תודו שזה מפחיד.

*

אמרתי לה 'אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר'. בסוף, על כל פנים, נהיה אוי. אז איני יודע אם נטרו לי טינה על החזון הזה.

וכן, נועם. הגעתי לדירה אחרי שחנתה מול בית הוריי משאית של 'נועם הובלות'. בן דודי נועם הוא להט"ב. מפלגת נועם מתנגדת ללהט"בים. וגם אני קשור לקהילה מבחינה מסוימת, כפי ששיתפתי באומץ את משפחתי –

מכיוון שהנושא עלה, ומכיוון שהמציאות מחייבת, אתוודה ואומר משהו אחד שמעולם לא אמרתי –

אני עצמי נמצא, או לפחות בעבר הייתי נמצא יותר, בדיאספוריה המגדרית (בדקו בויקיפדיה).

דבר זה השתנה בזמן שהותי מחוץ לבית, שם פגשתי משיחיים נוצרים, ושם זכיתי לשחרור מהנטייה הזאת באמצעות 'רוח הקודש' הנוצרית.

על החוויה הזו אפשר לקרוא בספרו הקלסי של ויליאם ג'יימס' 'החוויה הדתית לסוגיה', שם היא נקראת חוויית הקונוורסיה. מעט מאוד ידוע על כך בארצנו היהודית.

אלא שהשחרור לא היה מוחלט. זה דבר אחד. ודבר שני, עם חזרתי לבית ההורים התחלתי לחקור יותר, ואז גיליתי שגם בברית החדשה ובבשורה הנוצרית יש כשלים רבים. ועדיין, בנושא של 'התגברות על היצר', אני מצאתי שהיא האפקטיבית ביותר.

אני לא יודע למה לא דיברתי על כך עד היום, וגם תודו שכל זה זה תיק קצת כבד לסחוב, ובטח לסחוב לבד.

על כל פנים מכאן תוכלו להבין שאיני רואה בעין יפה לעג לזהות מגדרית, למרות שאני מכבד את הלאום, את הדת ואת המשפחה.

ולבסוף, אני מקווה שהווידוי שלי יתקבל בברכה ולא בדחייה.

כל מה שציינתי אלה הנתונים הגולמיים. לא אני בחרתי בכך. מה לעשות עם זה – זו כבר שאלה בפני עצמה, שאנשים דנים בה, אבל הנתונים הם הנתונים.

*

אבל טוב לא יצא מזה. גם יצא שממש אחרי שליחת ההודעה הזאת השכנה שלחה לי תשובה תוקפנית למכתב השני ששלחתי לה, ובה דברים נוספים על הקודמים –

לרוית

מוסיף הקדמה – קראתי את המכתב שוב עכשיו ואולי יש בו דברים שלא נעים לשמוע. אני לא מוחק אותם כי נראה לי שהם מועילים, ובכל מקום הם באים מתוך כוונה טובה. אבל אם הם לא במקום – אחזור בי.

מלבד זאת, יש מצב ששוב אעשה מעצמי צחוק עם המכתב הזה, ואולי יותר מזה. לא אכפת לי. דאם איט.

ועתה למכתב –

טוב, למען האמת אין לי סבלנות לחכות, אז פשוט אכתוב כאן את מה שיש לי לומר.

אמרת בדיבורנו הקצר דבר קצר – זה עניין שלך. את צודקת כמובן, זה לגמרי עניין שלי. ובכל זאת אני חושב שדברים היו יכולים להתנהל אחרת.

כן, גם לי יש חלק בשיבוש שלהם. לא נהגתי בחוכמה ומיהרתי לשתף במחשבותיי וברגשותיי. נו טוב, אסור לטעות?

ועתה אומר – נראה לי שנהגת כלפיי בחוסר הוגנות.

כן, אני יודע, הקשר שלנו גם כך לא היה נרחב מאוד, נכון. בכל זאת היו לנו כמה שיחות.

עכשיו, מה לעשות שהדברים שנאמרו בשיחות האלה היו משמעותיים עבורי.

והנה, חלק ממה שאני מתכוון בלא הוגן – בשיחה האחרונה אמרתי לך שאני מנודה. ומה התגובה שקיבלתי – נידוי נוסף שלי על ידך. זה כאב לי מאוד. ובמיוחד כשאמרת לי שגם אותך נידו.

אבל כאן, בעצם, לא האשמתי אותך. אמרתי – בתור מי שנודתה, בטח קשה לה להתמודד שוב עם עניין הנידוי, בסדר. וזאת חוץ מחוסר העניין במה שאני הצעתי, בסדר. בסדר – אבל עדיין זה כאב, וגם לא היה הוגן.

ועכשיו לעוד דברים –

כמו שכתבתי קודם – ענית לחלק הראשון של המכתב שלי, אבל לא לחלק השני. החלק הראשון הרגשי, אמרת שאינך מרגישה דבר דומה. בסדר גמור, לגיטימי לגמרי! מובן. אבל היה גם חלק שני, החלק 'הפיסיקלי', שבו אמרתי שהרגשתי איזו קורלציה בינינו. טוב, על זה היה אפשר לדבר לפחות, לא?

עכשיו, מובן, תגובה צפויה היא שאינך פיזיקאית ושאת לא מבינה בדברים האלה. בסדר, אפשר לטעון זאת. אבל אפילו זה לא נאמר.

עכשיו, אני המשכתי לנסות לפענח את הקורלציה הזאת, אבל אני לא בטוח שהצלחתי לגמרי.

כן קיבלתי רמזים, כפי שאמרתי, מהסביבה ביחס אלייך, כל הזמן, ולא יכולתי להתעלם מהם.

עכשיו גם זה – אולי אלה דמיונות שלי, או איזו בדיחה על חשבוני. אולי. אבל למה להשאיר אותי עם זה לבד?

ניסיתי, אגב, להיעזר בכמה גורמים, שלא ממש סייעו. לא איכנס לזה כאן יותר מדי.

וזה, פחות או יותר, המצב מהצד שלי. אוכל להוסיף על כך בעל פה.

זאת מלבד מצבי הכללי המשונה, ועכשיו גם המדורדר שוב.

ועכשיו, למרות שזה כבר מתארך… עוד דבר – לשאלתי מה שלומך אמרת שלא כל-כך. אין לי הרבה יותר חוץ מרסיס האינפורמציה הזה. ומכיוון ששמעתי כאן שיחות ליליות ממושכות, אני מניח שזה עוד קשר שנכשל. תשמעי, מצד אחד זה מצער, אבל מצד שני לא באמת מפתיע אותי. כי נו, איך נאמר – אולי בחשבון האחרון זה לא רק 'עניין שלי', אלא ש'יש דברים בגו'.

כמובן – יכול להיות שגם כאן אני מדמיין. אולי. אבל שווה לבדוק את זה לא? או שאת יכולה לפעול שיגרשו אותי מפה, כפי שרמזת בפעם הקודמת. אולי זה יועיל לך. ואולי גם לי, מי יודע. (כללית, אין לי בעיה לעשות את זה בהסכמה, וגם כך אני חושב לעבור אולי למקום אחר, אם לא יעבירו אותי בכוח גם כך).

זהו, אלה פחות או יותר כל הדברים. אפשר לדבר ואפשר לא. אני תמיד פתוח לדבר עם אנשים, ומנסה להתייחס אליהם בכבוד תמיד.

אם תרצי עוד הבהרות אשמח לתת, או לשוחח גם אשמח (למרות ששוב – ניזוקתי לאחרונה והמצב שלי לא פשוט).

ומעבר לזה, דבר אחרון – בעולם שלי, כפי שאת אומרת, יש משמעות לחילופי השלטון. בתקופת בנט תקשרנו. בתקופת לפיד לא. ועכשיו מתחילה תקופת ביבי ובן גביר, שכנראה עומדת להיות נוראית מאוד. צריך לקחת גם את זה בחשבון, ואשמח לדבר גם על זה. בכלל – אשמח לדבר.

זהו.

 

נ.ב.

נזכרתי בעוד משהו –

איזה יומיים אחרי שדיברנו על עניין הנידוי הגעתי לבית הוריי ושם היה גיליון מקור ראשון הזה על נידוי בחברה. מקרי? אני לא חושב. אבל אולי גם אלה דמיונות שלי. האמנם?

והנה השבוע, מיד אחרי שיחתנו הקצרה, פתחתי את אפליקציית הפודקאסטים ומצאתי שם פרק חדש של 'עושים פסיכולוגיה' על ביטול נישואים ברגע האחרון. סיפרת לי שגם את חווית את זה, לא? לא שאני רוצה לחטט, אבל נראה לי שגם זה יכול לעניין אותך. וגם כאן – מקרי? אולי. אבל אני, שאני אדם דתי, אם כי לא דתי-רבני, חושב שלא.

ומה מסקנתי מזה? אם תרשי לי לומר – שאולי בכל זאת קשר כלשהו בינינו (איני אומר מאיזה סוג) עשוי להועיל לשנינו. אני כבר אמרתי שלי הוא הועיל. אפילו הצלחתי להפסיק לעשן, שזה דבר מפליא מאוד לכל הדעות (למרות שעכשיו חזרתי בגלל הלחץ). אבל אולי גם לך הוא יכול להועיל. כפי שאמרתי במכתב קודם ברמז – כן, יש לי הרבה בעיות, אבל יש לי גם הרבה יתרונות.

אה שיט, עוד משהו – למה בכלל ניגשתי לכתוב את המכתב הזה? קראתי משהו על מישהי שלא מעריכים אותה. ונזכרתי שאמרת לי על עצמך משהו דומה, אם אינני טועה, וזה נכון גם לגביי. אז גם זה כאב לי שבעצם הפגנת זלזול, למרות שאת יודעת מניסיונך בדיוק למה הזלזול הזה לא נכון. את עצמך אמרת לי בפגישה האחרונה 'אתה לא מבין עד כמה אנחנו דומים'. ובכן, אני מבין. ואת? או שסתם אמרת את זה. איזו מניפולציה זדונית?

אבל אם זה נכון אז ההסבר להתכחשות הוא שאת פשוט מתכחשת לחלק הזה בתוכך. ואחר-כך את מתפלאת שהדייטים שלך לא מצליחים. ואולי זה מה שהפסיכולוגים שהלכת אליהם לימדו אותך. לדעתי הם מטומטמים ועושים נזק. לי הם עשו נזק בעבר. והיום שוב, כשברוב טיפשותי שוב חשבתי להיעזר בהם.

טוב, זהו בינתיים, ומקווה שלא עברתי את השורה. אני כותב בלילה אחרי יום קשה.

*

זה היה כבר אחרי שביבי נבחר. בדיבור קצר בדירתה היא שאלה אותי האם כבר ירדתי מהנושא הזה, של האהבה. אמרתי לה שלא אשקר לה, ושוב ביקשתי לדבר. אבל הדיבור לא בא, אז שלחתי את המכתב השני. מכתב שני ובעצם רביעי, כי שניים באמצע כתבתי ולא שלחתי. ויש כבר חמישי, שגם הוא לא נשלח.

כל זאת עשיתי מתוך כבוד ג'נטלמני לרומנטיקה, אך הולכתי את עצמי שולל כנראה, כפי שאפרט בהמשך.

אז תשובתה מאוד פגעה בי. בזמנו היא הביאה לי מנורת קריאה, שמאוד אהבתי. חשבתי שזו מתנה מופלאה, וממש מדויקת עבורי. גם המנורה מופיעה בשיר – 'אור הצדק' – זה האור שלה, ונכתב באורה, ביום הכיפורים – עוד נושא שאפרט בהמשך. כאן גם ליד יש רחוב מנורה. ויש מנורת המקדש. וביתי היה כמקדש קטן. ולסטפן צוויג יש סיפור על המנורה הנעלמת, שבדיוק תורגם. וברומא יש תבליט של מנורת המקדש. ויש עוד. אז היא מאוד משמעותית המנורה הזאת, ובניתי מיתולוגיה שלמה סביבה. אבל עכשיו לקחתי את המנורה ושמתי ליד פח הזבל, ויצאתי לסיבוב נסער במרכז העיר. וכשחזרתי – כבר לקחו את המנורה. ובדרך צילמתי דברים, ובין היתר שני כיסאות ליד דלת. הפירוש – גירושין, ליד דלת הרבנות. אבל הרי הכול בדמיוני!

 

הן מעולם לא נישאנו, והיא אפילו לא הייתה בת זוגי. הכול בדמיוני!

אבל הדמיון היה חריף. בפרסומות בטלוויזיה שמעתי – 'למה שלא תחלקו חיים משותפים תחת קורת גג אחד', ועוד דברים כאלה, שכולם, כך הרגשתי, מכוונים אליי. ועוד הייתה פרסומת לבנק יהב. שם משפחתה יהב. ובחוץ היו שלטים 'אני פה בשביל אשתי' ועוד דברים כאלה. וגם מבחינתי, בהרגשתי. אבל הכול היה דמיון. האמנם?

 

כי כאן נכנס נושא החקירה הראשי שלי – מה קורה פה? מה השתבש?