התנ"ך כסלע קיומנו

שבת בבוקר, יום יפה. שתיתי כמה כוסות קפה, ועכשיו בואו נדבר קצת על תיאולוגיה.
אסור לכתוב בשבת? מי אמר? מה, זאת עבודה? כן שבת היא יום מיוחד, יום מנוחה, אבל אפשר לנצל את היום הזה לדברים רוחניים. אנשים דתיים הרי עושים זאת – בשבת הם דנים בכל הדברים שיש לדון בהם, ובשאר השבוע – עובדים. ומדוע שגם אנשים חילוניים לא יעשו זאת? מה, רק ללכת לים או ל'מול' זה העולם שלכם? אם כן, אל תתפלאו שגם ככה הוא נראה.
על העניין הזה כבר כתבתי רבות. לא ממש הקשיבו. בסדר, אמשיך ליישם אותו לבד.
ועתה למה שרציתי לומר –
יש ברית ישנה אחת, ושתי בריתות חדשות. הברית הישנה – התנ"ך. שתי הבריתות החדשות – הברית החדשה הנוצרית והגמרא.
לדעתי, שתי הבריתות החדשות – שגויות.
נתחיל בברית החדשה. בארץ כאן לא מכירים אותה כלל, וזו בעצם בורות גדולה. יש בערך שני מיליארד אנשים בעולם שמאמינים בספר זה ובאדם זה, כל העולם המערבי. וכל ההיסטוריה של העולם המערבי קשורה הדוקות לספר זה. אי אפשר להבין לא את המחשבה המערבית, לא את הספרות ולא את האמנות, בלי להכיר היטב את ספר הברית החדשה. וכאן לא לומדים אותו כלל. למה? כי יש דעה קדומה על ישוע. אך כך גם נשארים עם בורות גדולה.
אני, לעומת זאת, מכיר את הספר הזה היטב. והנה, מעיוני בו ראיתי שאין הוא אמת. לא אוכל כעת לפרט את כל המשגים הברורים שבו, אך הדברים די ברורים.
ישוע עצמו, לעומת זאת, היה מורה די חביב. שווה ללמוד את דבריו, ובמקרים רבים הם מועילים.

והברית החדשה השנייה היא הגמרא. גם אותה למדתי, אם כי לא את כולה. וגם כאן מצאתי שאין היא אמת. שיטת הפרשנות שלהם שגויה, ועל כל פנים לא הכרחית. כן יש להכיר להם טובה על שהחזיקו את העם הזה באלפיים שנות גלות, אך אין כל חובה לקבל את דבריהם.
אך המדרשים שבתלמוד, לעומת זאת, על פי רוב חביבים מאוד ומועילים.

ומה עם הברית הישנה, התנ"ך? אני מאוד מחובר לספר זה, והולך לפיו. אמנם נכון, זהו ספר עתיק ולא חייב לחייב אותנו היום, ודאי שלא בכל פרטיו. אך עדיין זו יצירה כבירה שיצר עם ישראל היושב בארצו, שגם מבחינה ספרותית – אין יצירה המשתווה לה. הברית החדשה, לעומת זאת, אמנם נכתבה גם היא בארץ ישראל על ידי יהודים, אך בזמן קצר מאוד, ובסופו של דבר הגיעה לגויים. והגמרא נכתבה בכלל בבבל, והיא כתובה ארמית – סגנון זר ליהודי השורשי. ואמנם קיים אף 'תלמוד ירושלמי', אך ממעטים ללמוד אותו. עיקר עיסוק הרבנות הוא בגמרא הבבלית.
ואולם, היום אנחנו חיים בארץ ישראל, לא בבבל, ושפתנו עברית, לא ארמית, לכן הגמרא הבבלית כבר לא מתאימה לנו. כמו כן יהודי אינו יכול לקבל את הברית החדשה כאמונה מחייבת. לקבל אדם כאל – נוגד את האמונה הבסיסית היהודית של אל אחד, ונגד האלילות.

ראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, ידע זאת, ולכן היה איש תנ"ך. וגם בהמשך הדרך היו אנשי תנ"ך רבים, גם בשמאל. שולמית אלוני, שעמדה בראש מר"ץ, הייתה אחת מהם. לכן החרדים שנאו אותה כל-כך. משום שהייתה בקיאה.
ואילו היום? מעטים יודעים תנ"ך, גם אצל הדתיים וגם אצל החילוניים. הדתיים – כי הם לומדים בעיקר גמרא. החילוניים – כי הם מתרחקים מכל מה שריח של דת עולה ממנו. וזה חבל מאוד, כי כאמור – התנ"ך הוא יצירה כבירה, והוא 'סלע קיומנו' כאן, אם לשאול ניסוח זה. זו יצירה שנכתבה במשך כ-1,000 שנים, בזמן ישיבת עם ישראל בארצו, ועל כן היא הדנ"א הראשוני ביותר של האדם העברי.
זה הכול.