יומן ערב
מתעלמים, מחרימים, מדבר לעצמי, מכחידים, מכחישים, לא עונים, מעלימים, מטייחים, משקרים, בוגדים, מנדים וכו וכו.
אימי מדי פעם נבהלת מעצם הקיום שלי. בטח, אדם שמכחישים את קיומו ומופיע יכול להבהיל. כך גם זאב הזה נבהל כנראה. פוחדים מהצל של עצמם.
ויש להם תבניות. בסדר, אכנס לתבנית, כל עוד תהיה תבנית טובה, מה אתם מכניסים אותי למיטה חולה?
ואם לא שתיקה – באות האשמות והכפשות. זו דרכם. מאז ומתמיד.
לאייל –
אגב אייל, בפרק הזה, ישעיה נג, יש עניין פילוסופי מעניין – מה זה 'אם תשים אשם נפשו'? מה זה 'אם'? הרי זו נבואה, לכן משהו שחייב להתגשם. אז מה זה 'אם'? ואולי – עניין הבחירה כאן? מלבד זאת גם לא ברור ההמשך – 'תשים אשם נפשו'. מפרשים – יתן אותה ככופר. אולי זה נכון. אך אז יותר – זו פעולה נכפית ולא רצונית, לכן מה זה 'אם'?
ואגב, יש בעיה גם עם מילה זו – אם – בניקוד אחר, אך זה למקום אחר.
מהפייס –
רפורמה משפטית הם רוצים, העלובים. אפילו דין עני אחד לא ידעתם לעשות.
והתרגיל המרכזי – המחיקה, ההשתקה, ההדרה.
בושה וחרפה
מה הם מסתירים כל-כך טוב אגב? איזה סוד נאצל? לא, סתם בצע כסף.
כדרך הבנקים.
את כל הטוב (והיה הרבה) – הפכו לרע.
כן –
"הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי׃" (תהלים לט 14)
תנו לי להקדים אותם – כשידברו סוף סוף, יכפישו את שמי באיזו דרך נבזית ושקרית.
מקהלת הם יודעים דבר אחד –
אין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא שיהיה.
חרם הוא דבר אכזרי.
ילדים שמחרימים אותם לפעמים מתאבדים.
ביום העצמאות הדליקו משואה על הנושא הזה.
לתשומת לבכם.
ויש 'קיום' שמתעלמים ממנו. עוד לפני המהות.
סארטר.
שורה תחתונה – פשע. שוב פשע.
*
קודם –
יומן
מזכיר את הפתגם שלי – מה שלא בא לך טוב בעין, פשוט תתעלם ממנו.
כמובן שהאמת הפוכה.
ולמעשה – זה היה העיקרון שאיפשר את השואה.
כאב לוחץ יש לי ברגליי, ואני ממשיך להתבונן בסיפור יוסף.
יוסף עונה בכבל ברזל על רגליו –
עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו [רַגְלוֹ] בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ.
תהלים קה, יח.
כותב מלבי"ם –
ענו בכבל רגלו – ויותר מזה כי ברזל באה נפשו – שהכבל היה יכול אדוניו לתת עליו מצד עבדותו כבלא דעבדא, והברזל נתן עליו מצד שהאשימוהו בדבר אשת פוטיפר.
נו נו.
והכול נורמלי ורגיל לחלוטין (אם יש את מי להאשים). כן, בטח. מדינה של חולי נפש.
יד כתבתי – מצבה.
מכירים אגב הרבה בחורות שיש להן ארגז כלים גדול בבית?
*כן, זה יתכן, כמו שתיתכן גם פלישת חייזרים.
כמו כן – החתול אשם!
מי שיודע, או יידע – יזדעזע עד עמקי נשמתו. הבעיה שלא יודעים. ולכן גם מסתירים.
עוד מעט שבת. וזה אומר זוועת מנוחתם.
הרוצחים האוכלים על הדם. הטרוריסטים המנדים והמבזים, המתעללים.
שלא רצו ולא ידעו לעשות סדר, להעמיד מציאות סבירה, אלא נוח להם כך – במצוקתך ובהנאתם.
האלימים המעלילים המתעלקים, שלא משחררים מלפיתתם.
מבזי האדם הנברא בצלם.
כל אדם נברא בצלם. מעטים התנגדו לזה ואף נלחמו בזה – היום, ואי אז בגרמניה.
וכל זאת עבור מה? איזה רע עשיתי להם? כלום, כלום. כפי שאומר משה בפרשה (וכן שמואל בהפטרה) –
וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְהוָה אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם.
.
הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם.
חודש וחצי מחכה שיואילו לעשות משהו, ולא נוקפים אצבע.
רפורמה משפטית הם רוצים, העלובים. אפילו דין עני אחד לא ידעתם לעשות.
מחשבות לעצמי 