יומן בוצר, 12.6.23
בוקר שהתחיל טוב, אבל זה עבר אחרי מספר דקות.
התחיל טוב –
בוקר טוב.
טיפ – גם אם החולות העלימו את הבקבוק, הוא עדיין שם.
אמת חשובה, גם שלום חשוב, אבל אולי חשובה משניהם האהבה.
נראה לי שהפרק הזה שכתב שאול השליח הוא החשוב ביותר בעניין זה.
אני קורא אותו שוב עכשיו וכל מילה כאן מנצנצת לי באור יקרות, ומתמלאת משמעות.
ביאליק שאל – מה זאת האהבה? אך הוא חיפש אותה בכוכבים, ואין היא שם.
איפה היא כן? או מה היא כן? תקראו –
אִם־בִּלְשֹׁנוֹת אֲנָשִׁים וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין־בִּי אַהֲבָה הָיִיתִי כִּנְחשֶׁת הֹמָה אוֹ כְּצִלְצַל תְּרוּעָה׃
2 וְאִם תִּהְיֶה־לִּי נְבוּאָה וְאֵדַע כָּל־הַסּוֹדוֹת וְכָל־הַדָּעַת וְאִם תִּהְיֶה־לִּי אֱמוּנָה רַבָּה עַד לְהַעְתִּיק הָרִים מִמְּקוֹמָם וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה הָיִיתִי כְּאָיִן׃
3 וְאִם־אֲחַלֵּק אֶת־כָּל־הוֹנִי וְאִם־אֶתֵּן אֶת־גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה כָּל־זֹאת לֹא תוֹעִילֵנִי׃
4 הָאַהֲבָה מַאֲרֶכֶת־אַף וְעֹשָׂה חָסֶד הָאַהֲבָה לֹא תְקַנֵּא הָאַהֲבָה לֹא תִתְפָּאֵר וְלֹא תִתְרוֹמָם׃
5 לֹא תַעֲשֶׂה דְּבַר־תִּפְלָה וְלֹא־תְבַקֵּשׁ אֵת אֲשֶׁר־לָהּ וְלֹא תִתְמַרְמַר וְלֹא תַחֲשֹׁב הָרָעָה׃
6 לֹא תִשְׂמַח בָּעַוְלָה כִּי עִם־הָאֱמֶת תִּשְׂמָח׃
7 אֶת־כֹּל תִּשָּׂא אֶת־כֹּל תַּאֲמִין אֶת־כֹּל תְּקַוֶּה וְאֶת־כֹּל תִּסְבֹּל׃
8 הָאַהֲבָה לֹא־תִבֹּל לְעוֹלָם אֲבָל הַנְּבוּאוֹת תִּבָּטַלְנָה וְהַלְּשֹׁנוֹת תִּכְלֶינָה וְהַדַּעַת תִּבָּטֵל׃
9 כִּי־קְצָת הוּא שֶׁיָּדָעְנוּ וּקְצָת הוּא שֶׁנִּבֵּאנוּ׃
10 וּכְבוֹא הַתָּמִים אָז עָבוֹר תַּעֲבֹר הַקְּצָת:
11 כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עוֹלֵל כְּעוֹלֵל דִּבַּרְתִּי כְּעוֹלֵל הָגִיתִי כְּעוֹלֵל חָשָׁבְתִּי וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי לְאִישׁ הֲסִירֹתִי דִּבְרֵי הָעוֹלֵל׃
12 כִּי כָעֵת מַבִּיטִים אֲנַחְנוּ בְּמַרְאָה וּבְחִידוֹת וְאָז פָּנִים אֶל־פָּנִים׃
13 כָּעֵת יוֹדֵעַ אֲנִי קְצָתוֹ וְאָז כַּאֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֵדַע אַף־אָנִי׃
14 וְעַתָּה שְׁלָשׁ־אֵלֶּה תַעֲמֹדְנָה הָאֱמוּנָה וְהַתִּקְוָה וְהָאַהֲבָה וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן הִיא הָאַהֲבָה׃
(האיגרת הראשונה אל הקורינתים פרק יג).
והמשיך רע –
גם הרב יצחק גינסבורג הכהניסט כתב ספר על אהבה. קראתי, ספר מעניין וטוב, אגב. לפי דרך הקבלה. אבל האם זוהי אהבה?
יד – מצבה.
פה נקבר.
ביהדות אוהבים העלאת גרה, רק חיות אלה כשרות.
אה כן – ימח שמם של הרוצחים.
לא, לא, סליחה, אין אהבה עם עוולה.
פסוק היום –
חותם גם על דברי ירמיהו –
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים.
ירמיהו טז ה.
קללה על ראשכם, חברים.
שופטים אותי שוב ושוב. שפטו את עצמכם נבלים מעוולים.
כלום פה לא תקין, כלום פה לא מוצדק.
-נזק פיזי קריטי-
האג – הפלסטינים תובעים על כיבוש מתמשך. הם צודקים.
וכן, סוחרי עבדים פרעונים. זאת עובדה.
פשוט מדינת פשע, על כל אגפיה.
אפשר להרוג אדם, אגב, גם בלי להרוג אותו. יש דרכים לזה. וזה מה שעשו.
כי דעותיו היו מעט שונות
-איך? עיקורו, בעצם. 'עיקרו שור'. 'תעקר ותשבר'.
להתעלם העיקר – לעקר.
*
אתמול –
על הפלסטינים.
אין קיום לגוף הישראלי ללא דיכוי הגוף הערבי והכחשתו. ולכן אין קיום לגוף הישראלי, שכולו דיכוי.
ישראל היא מדינה כובשת כל כך הרבה זמן, שזה כבר הפך לה לטבע שני, ואולי ראשון.
הפלסטינים עם מדוכא כל כך הרבה זמן, שהם לא יתרגשו מאיזה דיכוי חדש שמתרגש עליהם. הם כבר רגילים.
כן, צריך לדבר על ה'גוף הערבי', על הכחשת הבשר-ודם שלנו.
ישראל מדכאת שני עמים – את הישראלים ואת הפלסטינים. ואת שניהם, אגב, היא לא מנהלת נכון.
התביעה הפלסטינית בהאג, אגב, כנראה תתקבל. היא מוצדקת – זה אינו כיבוש 'זמני'. זמני זה הקבוע כאן, בכל המישורים.
יש ישראלים שחיו חיים שלמים תוך דיכוי וניצול הפלסטינים.
יש פלסטינים שחיו חיים שלמים תוך דיכויים וניצולם.
מה שהכשיל את בנט, אגב, היו שני דברים, לדעתי –
1. הוא נמשך באף אחרי ביבי כמעט בכל הנושאים.
2. הוא לא הציע שום חזון מדיני רציני.
ישראל מתנהלת כמו מוסד גדול שמתעמר בדיירים שלו במקום לעזור להם.
הסוגיה הפלסטינית, כך נראה, הפסיקה לעניין את הישראלים בכלל.
הקיפוח של ישראל את הפלסטינים, והזלזול בהם בעצם, באמת עבר כל גבול.
נראה, שאין ישראל חושבת כלל שהפלסטינים אף הם בני אדם.
איך אמר הנואם בקפלן? חיי הערבים במדינה זו שווים – בעיני מדינה זו – כקליפת השום.
אנשי התרמית הכרוניים מכחישים אותי. נו, מה חדש? ואפשר לומר גם – מכחידים.
משרתים יש להם, תיפח רוחם.
כשהדג מסריח מהראש.
מסך השקר והאשליה כה גדול.
פשע קטן – מתקנים.
פשע גדול – מסתירים.
כך נראה לי.
תיקון קצר לפסוק, ברוח התקופה –
מְכַסֶּה פְשָׁעָיו – יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב – לֹא יְרֻחָם.
*
וגם –
כולם נקובים בשמות, אך יש מי ששמו הוכתם.
סיום השנה בדפציט, גירעון.
עברתי דגרדציה – פיחות ערך. בפח זה.
שונאים ערבים, במיוחד המזרחים. גם זה לא חדש. עברי-ערבי, בני דודים.
*
אולי המונחים הלועזיים יותר טובים כאן. מה הנזק שספגתי השנה?
1. דֵּפִיצִיט
שֵׁם עֶצֶם – זָכָר
גֵּרָעוֹן, עֹדֶף הַהוֹצָאָה עַל הַהַכְנָסָה: הַמַּאֲזָן הַשְּׁנָתִי שֶׁל הָעִירִיָּה נִסְתַּיֵּם בְּדֵפִיצִיט.
2. דֶּגְרָדַצְיָה
שֵׁם עֶצֶם – נְקֵבָה
1. הוֹרָדָה בְּדַרְגָּה, שְׁלִילַת תֹּאַר: הַסַּמָּל שֶׁסָּרַח נֶעֱנַשׁ בְּדֶגְרָדַצְיָה לְטוּרַאי.
2. יְרִידָה מֻדְרֶגֶת, תַּהֲלִיךְ שֶׁל יְרִידָה בְּטִיב.
את המונח השני, אגב, עשו גם לאחד – דרייפוס.
מחשבות לעצמי 