יומן צהריים, 11.6.23
צור ארליך ממשיך עם פירוש אלתרמן ואהבת העני המת שם. כמה טרגי כל זה.
איזו עוד התכתבות עם רחל, היא ממיישרי הקו, אפשר לדלג.
וגם עם אייל. משתתף בצער. השיחה איתו לפחות מחדדת כמה דברים. יש אנשים ויש רשויות. אני הסתבכתי עם הרשויות. לכן אנשים לא יכולים לעזור, גם אם רוצים. טרגי.
וכן התיאוריה שלי, שהשלטון הוא שלטון רומי בכל המדינות, גם בישראל. זה המנגנון השולט. וזו 'רומי הרשעה' והאווילית. ולכן כל הצרות.
בבית – יום הולדת לאימי. ניסים מברך בשמי ואז אומר לי לא להתערב בעיניינים שלא שלי. אני כותב –
מהאינטראקציה האחרונה למדנו מה מהותה של ממשלה זו – ממשלה כהניסטית משיחית, מהפכת דברים, שיסודה בשקר.
לאייל אומר שמזדהה עם המפגינים. הם אומרים אמת. ולכן פוחדים מהם, אולי. או יותר נכון מתעלמים. בכל אופן אני בצד שלהם.
(בבוקר קראתי בירמיה 'עצרת בוגדים', אך לא עליהם נאמר).
ועוד משתף קטע משפינוזה, ששיתפתי מזמן בוצאפ המשפחתי. בעיבוד –
יסוד הדמוקרטיה –
כשפינוזיסט, מקובלים עליי דבריו של שפינוזה, שהבאתי בביקורתי האחרונה –
סיום ספרו של שפינוזה 'מאמר תיאולוגי מדיני', במילים האלה –
"על כן אנו מסיקים כאן, כמו לעיל בפרק יח, שבטחון המדינה אין טוב לו מלהעמיד את יראת השמים והדת על מעשי חסד ויושר בלבד ומלייחס (ואין טוב לו אלא לייחס) את זכות הרשויות העליונות, גם בעניני־קודש גם בעניני-חול, למעשים בלבד, וזולת זאת להניח לכל אדם גם לחשוב מה שהוא רוצה, גם לומר מה שהוא חושב".
מקווה שזה מקובל על כולם.
וזה יסוד הדמוקרטיה. לדבר בחופשיות, בלי לספוג התקפות וכד' ובלי לקפח זכויות בגין זאת.
וגם –
לכל איש יש שם, מי יותר מי פחות.
ויש מי שהרסו את שמו ואת שמו הטוב.
הו הו אילי הארץ, שאינם יודעים לארגן בצורה סבירה איזה עני בודד (אם כי משכיל מאוד).
הבנו, לא רוצים אמת. יחס אנושי לקבל אפשר?
המפגינים שרו – 'שלום לך ארץ נהדרת'. נקווה גם שלתוכנית.
בחיי, כמה תמים הייתי – ללכת בדרך התום, היושר, האמת והצדק.
עתה גם הנבלים הרוויחו וגם אני מוצג כגורם הבעייתי.
ניצחוני בניי.
את רחל משתף גם בזה, בזה –
אסף העברי, חלום (לקרוא מהסוף להתחלה) –
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid0prdXERLYBqow8HQmQjtxW8DD6X6GY35PY12gfvESkhQ5BJL9DgpFiqYu7dM3VuQfl&id=1596618201&mibextid=Nif5oz
עוד יום במשטר נתניהו, כלומר – כסף כוח וכבוד לצד אחד, כלום מזה לצד השני.
מחלק הונאה? ברצוני להתלונן.
בחיי, במקום כל הטירוף הזה, היה אפשר פשוט לשתות קפה ועוגה בנחת.
מחשבות לעצמי 