יומן בוצר, 26.5.23.
השב ידך כבוצר על סלסלות.
המצב שלי הולך ורע. ככל שאני מתקדם בענייניי, כך גם הם פועלים בשיטותיהם, והכול לרעתי. היחס בבית לא יכול להיות מחפיר יותר. טריפה והטרפת הדעת. קירבון מושלם. וסינדול מושלם.
בכל אופן, אתמול שישי, שממנו ברחתי. הוא יום הנקיונות. אמא מנקה רצפה, אבא מנקה כביכול את עולם הרוח באמצעות שיחות טלפון. איתי לא מדברים, אלא מדברים עליי. אובייקט ולא סובייקט. זאת הבעיה.
בכל אופן בערב הולכים לבית כנסת ואני נשאר כאן עם אימי. ואז מדבר. יש לי נאומים ארוכים.
עוד בטיפול הפסיכולוגי שלקחתי בזמן לימודי האוניברסיטה, הפסיכולוגית אמרה לי שבכל אני כאילו מצטרף לאגף הנשי. צדקה. וזה בעצם מה שהיה חסר לי – תפילת יום שישי בערב בבית הכנסת. שם גם פוגשים אנשים, קהילה. ותכף נגיע לזאת ביתר פירוט.
לאימי אמרתי שלושה פסוקי תהילים –
'מוזר הייתי לאחיי ונוכרי לבני אימי'.
היה נראה להם מוזר.
'אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני'.
אין להסתמך רק על הכוח, שאובד.
'דברי שנאה סבבוני ויילחמוני חינם'.
כאן בעניין המלחמה בנוצרים – מלחמת אחרית הימים.
טיעוני התורה שבעל פה ששמעתי – ישנים ומגוחכים.
עם ארסנל נשק כזה תפסידו במלחמה.
ולי יש ידע אחר, טוב יותר.
ובי נלחמתם – לחינם.
והיא מזלזלת- זה הרישא.
אחר כך על השולחן אמרתי לאבי שתהילים הנשק הכי טוב. כך היה אלפי שנה.
התפילה בסידור – גם תהילים אבל גם קריאת שמע ושמונה עשרה.
קריאת שמע – חלקים בתורה.
שמונה עשרה – עיקר.
אבל יש תפילה 19 – של שמואל הקטן – למינים ומלשינים לא תהי תקווה, וכל הזדים כרגע יאבדו.
הוא תיקן זאת כדי להרחיק את הנוצרים מבית כנסת.
הנוצרים הראשונים הלכו לבית כנסת. גם ישו עצמו הלך, ואף קרא בתורה ודרש. אך לא מצאו חן בעיניי חז"ל.
הנוצרים המאוחרים אכן היו כאלה. זה מאוד קיצוני.
ותפילת שמונה עשרה – שהם מתפללים להבל וריק – גם דוחה אחרים, אבל בסדר. מברכת עצמה ולא מקללת אחרים.
ובבית כנסת – שם מתוועדים ומכירים את הקהילה.
(ואולם בסימני הגאולה – בית הוועד יהפך לזנות. והמלכות למינות).
וזו התפילה ה-19, של שמואל הקטן –
וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל (אֹיְבֶיךָ) אֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שׁוֹבֵר אֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים:
בתפילת ראש השנה נאמר –
הכל גלוי לפניך.
ובברית החדשה –
אין נסתר שלא יגלה.
*
עוד הייתה התכתבות עם אודי. אבל אי אפשר לנתק מההקשר הפוליטי. אני אמרתי – המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. הוא אמר – גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי. דווקא אלך ולא אעמוד. אלא שכאמור תקעו. ואחר-כך כתב פוסט על תורה תחילה, משהו כזה. גזל מתמיד. ואמר לי לעבוד פיזית, כמו סיזיפוס. נו נו. אמרתי לו – סיזיפוס זה לא מיתוס טוב. גם המיתוס של סיזיפוס מתחיל בשאלה למה לא להתאבד. שאלה טובה. אבל זו עבדות מצרים – בחומר ובלבנים. וזה הביביזם. לא ענה. אלא שהוא למעלה ואני למטה, חוסר צדק מקומם.
מה שעשו לי זה הורדת ערך מוחלטת, הארורים. ביזוי, והזניה. ונתנוני ביד צר, צרה.
*
בסופו של דבר נספיתי.
שממה מוחלטת.
וחרפה.
הטריפוני.
*
ובבוקר –
פסוק היום –
זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
במדבר ד, כח.
אלא שאיתמר אחר.
אבל יש כמה רבדים.
מה למעלה מה למטה.
ורבדים גם בתוך כל חלק.
אבל.
ועוד כמה דברים שלא אוכל לפרט. אחכה שיתעוררו כולם ויסיימו את עוגות הגבינה שלהם.
טרוף טורף יוסף.
מחשבות לעצמי 