כסף, כוח וכבוד – במבנה החברתי

ויהי בוקר, יום רביעי.
כסף.
מסקנה אחת פשוטה יש כאן –
אם אין שום מגבלות לעולם ההון – הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
אם אין שום הגנות מספיקות לאזרח הפשוט, ושירות סוציאלי מתפקד – האזרח הפשוט יופקר.
אני רק דוגמה אחת כאן, של אזלת יד גמורה. מחר זה אתם.
מניטשה למדנו – הרצון לעוצמה אין לו גבול. אלא אם כן – אנחנו שמים לו גבול. כיצד? על ידי זכויות אזרח. אבל כאן אין באמת זכויות אזרח רציניות, וגם מה שיש עומד להיפגע בחקיקה החדשה. התוצאה תהיה אם כך כמעט בלתי נמנעת.
אמרתי כבר שהמצע החדש הוא – כסף, כוח וכבוד. לצד אחד יהיה הרבה מהם, ולצד אחר – מעט, או כלום. מעמד אדונים ומעמד עבדים.
זה דבר אחד.

כוח.
דבר שני הוא שרוב עם ישראל דווקא כן בטוח – בתוך משפחותיהם וקהילותיהם. זו תהיה המערכת הסוציאלית התומכת המרכזית. אבל מה יקרה למי שלא שייך לקבוצות כאלה? אלה ימצאו במצב גרוע מאוד
וממילא, מיותר לציין, לא תהיה כל ביקורת שלטונית. כל קול שלא יתיישר לפי דעת השלטון – יושתק. ומעמד הנשים בכלל ידורדר, בחברה כוחנית כזו.
דמוקרטיה? כנראה תם עידן הדמוקרטיה – סדרת כתבות כזו עשו בערוץ כאן. רואים את זה בכמה מקומות בעולם – בהונגריה, בפולין, ועכשיו כאן. גם באוקראינה כמובן.
מה קורה באוקראינה? העולם המערבי מגלה אזלת יד גמורה, שוב. כבר שנה נלחמים שם, העם נטבח עד לרמת רצח-עם, המדינה הרוסה, אבל עדיין אוקראינה לא מקבלת שום עזרה ממשית, צבאית, מלבד הספקה של כסף ותחמושת. זה לא מספיק. אפילו מאמץ דיפלומטי ראוי לשמו אינו קיים.
זה דבר שני.

כבוד.
כבר כתבתי כמה פעמים על החלוקה, של אורית קמיר, לשלושה מיני כבוד –
1. הכבוד הסגולי, ה־dignity, שכל אדם נושא עמו. זו התפיסה ההומניסטית, של הבריאה בצלם – והיא נדחתה כאן.
2. כבוד האדם והוא כבוד המחיה, ה־respect. 'כבוד המחיה מרחיק לכת יותר מהכבוד הסגולי ומדבר על היכולת של כל אדם לשגשג ולמלא את צרכיו הסובייקטיביים'. גם זה, כאמור, לא ממש מתקיים כאן.
3. כבוד האגו ק  הדרת כבוד – honor. 'הדרת הכבוד מאפיינת חברות עתיקות רבות'. זה הכבוד הפטריארכלי, והוא זה המאפיין חברות שמרניות ודכאניות. הוא אולי ישאר, אבל גם זה לא בטוח.
כאמור, בחברה המעמדית החדשה יהיו שיקבלו כבוד, ויהיו כאלה שישלל מהם הכבוד, על שלושת מרכיביו.