יומן צהריים, 24.5.23
אתמול לא היה לי מטען לטלפון, כי שכחתי אותו אצל אחי, אז כמה שעות הייתי מנותק מתקשורת. תקשורת זה דבר בסיסי.
וככלל – יש צרכים ראשוניים לבן אדם, ופה מתווכחים איתי אלוהים יודע על מה. זו איוולת.
למנהלת ק.ט.ב אמרתי עכשיו שלעו"ס אסור לשקר ושהם הפקירו. תגובתה – אתה מטריד.
בפייס – כשאין להם מה לענות יותר – 'אתה מטריד'. בני נעוות המרדות, דור ארור ומדינה רקובה.
אבל הכול לשווא, מילים באוויר.
שיחה עם רועי. הוא דקדקן. גם אני דקדקן, אבל בעיניהם זה 'אוטיזם', הארורים. ובכלל – אין זה נחשב היום, בדור הביביסטי.
רוח התקופה של הגל.
האדם הוא יצור פוליטי/חברתי של אריסטו.
אורלי ברלב אומרת לגנץ – צאו משם כל יום הוא נזק. אבל – לאן אצא?
אבל. המילה הזו מודגשת לי עכשיו. אולי יהיה כאן יום אבל.
ויש כתובת נמרוד ליד ביתי. אולי מרדתי.
בנחלאות חתן עזב ארוסתו בהודעת וצאפ.
גם כלבים משוטטים יש שם.
בדירה – אכן בזה ואנסה, מתברר. האם מתברר? מת, ודאי.
מי שלא עונים לו – מתענה.
לרועי – דוד מדמה עצמו לכלב מת או לפרעוש, ועדיין שאול רודף אחריו, כי הוא יודע שהוא דוד. אז שלא יתלונן. ולא שאני משווה…
אריאל – הוא ולפיד התחילו מהלכים טובים ונכונים, הגיע הליכוד וביטל הכל.
לא בטוח בזה.
גם על 'ירידת ערך' דיבר. אצלי – בגדול.
לוויים היו גם –
שוערים
שוטרים
נושאי המשכן
מורים
ללא נחלה.
גם אני הייתי פעם שוער בבניין. ועתה ללא נחלה, בנחלאות.
פסוק היום –
על המלכודת שנפלתי בה –
הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד.
עמוס ג, ה.
לאפרת, בסוף שלחתי נוסח אחר –
רוצה לומר לך אפרת – למרות שבטח לא אכפת לך – הטיפול שלכם היה לקוי ביותר. גם בלי להתייחס לדירה – שלושה שבועות אני בבית הוריי וכבר לא נשאר ממני כמעט כלום. הסברתי לזאב היטב, וגם לשמואל, שאני ומשפחתי בעלי דעות שונות – הם דתיים ימנים ואני חילוני שמאלני. זה לא דבר שולי, זה העיקר. כל העלילות וההשמצות שלהם הם דברים שאין להם יסוד. ואני ביקשתי ליצור לעצמי אוטונומיה קטנה ובטוחה – אבל המאמץ הוכשל.
למה? כי אתם חשבתם שאתם חכמים יותר. בין אם זה הוסטל, או דיור מוגן, או אני לא יודע מה – ברור שזה לא בית רגיל. וברוב איוולת אתם מכחישים גם זאת. איזו תועלת יכולה לצמוח לי ממפעל הסתרה כזה? ואתם גם מסרבים לקבל אחריות.
הנה עכשיו אני מתקשר חודש ולא מקבל מענה, אבל עם גיסתי רעות את מדברת מיד. כלומר – איתם אתם עובדים, ולא איתי.
ומבחן התוצאה אף הוא קובע – כישלון מוחלט וחוסר נטילת אחריות.
כמו כן, ברור לי שמסתירים ממני דברים. גם מסתירים וגם מענים וגם מכחישים. מצב עניינים יותר גרוע מזה אי אפשר להעלות על הדעת. וזהו ה'שיקום' שלכם.
זה הסיכום שלי.
ה'נוסח' הזה משגע אותי. מי מחליט עליי לעזאזל? וכן 'בעלות'. לא סתם מילים מקבלות הדגשה
ועוד נוסח –
בואו נתחיל מהתחלה, בדרך חיובית –
אני מאמין שכל אדם נברא בצלם. כתבתי על כך שני ספרים. לכן צריך לכבדו כאדם וגם לכבד את צרכי המחיה שלו. האם זה מתקיים היום? לא במקרה שלי.
מהצד השני יש את הכהניסטים המטורפים, שמאמינים בעליונות יהודית, בהפליית נשים, ברדיפת להט"בים ועוד. איכשהו, במעשה שטן לא מוסבר, הם הצליחו לשכנע את המערכת שדווקא אני הוא הגורם הבעייתי. כן, אני, העני, והמשכיל, הוא הבעייתי, והם – העשירים והבורים, הם הצודקים.
כל הרדיפה, הביזוי וההשתקה לא תשנה את האיוולת שבההעמדה הזו.
ביזיון גדול והזניה.
התחלתי לברר על מקומות עזרה לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
טלי גוטליב בממשלה, נזכיר.
'חוזה לך ברח' – שיר.
'אין לי כסף אין לי' – שיר.
ולא את כל הרזים אני מגלה, עדיין.
כתבתי עוד פרק בסיפור הדירה. פרק חשוב, פוליטי. ונשאר לדעתי עוד פרק אחד, התיאולוגי.
אתמול לפני שנכבא הטלפון –
יומן
חזרתי לבית ההורים ועד מהרה פרצה שוב האש.
התקליט הביביסטי עוד כאן, ולא משנה באיזה מצב אהיה.
תקליט חסר היגיון וכופה. מילכוד.
'מנעו בניכם מן ההיגיון', אמרו חז"ל, והתכוונו לחוכמה היוונית, אבל היו הוגים דתיים רציונליים, למשל רמב"ם. אני הלכתי בדרך זו – והם עכרוה. בחרו בדתיות הקיצונית והרעה. הרעה גם במצבי. הלכתי – אבי. רק ללכת לפי ההלכה זה גם לא טוב. כאותו מדרש –
הגמרא במסכת יומא כג מספרת את המעשה המזעזע הבא:
תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר: אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר: הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין, ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים.
ואומר –
לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה.
בבלי בבא מציעא ל, ע"ב.
'בכי גדול', עוד אמרתי.
*
אש
האש – היא אש היצר.
ויש גם אש התורה.
איש ואישה – אש.
ועוד.
הנך שבייתא דאתאן לנהרדעא, אסקינהו לבי רב עמרם חסידא. אשקולו דרגא מקמייהו. בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל זיהרא באיפומא. שקליה רב עמרם לדרגא, אותביה וקא סליק ואזיל. כי מטא לפלג דדרגא, אמר: נורא בי עמרם! נורא בי עמרם! אתו רבנן, אמרו ליה: כסיפתינן! אמר להו: מוטב תיכספון מינאי בהאי עלמא, ולא תיכספון מינאי לעלמא דאתי. אשבעיה, נפק מיניה כעמודא דנורא. אמר ליה: חזי, דאנא בישרא ואת נורא, ואנא עדיפנא מינך.
(קידושין פא ע"א, לפי כתב יד ותיקן 110 – 111)
תרגום:
שבויות אלה שהגיעו לנהרדעא, העלו אותן לעלייה בבית רב עמרם החסיד. לקחו הסולם מלפניהן (כדי לנתקן משאר יושבי הבית). אחרי שחלפה אחת מהן נפל זוהר בארובה. לקח רב עמרם את הסולם, הושיבו והיה עולה והולך (אל העלייה). כשהגיע לאמצע הסולם, אמר: "אש בבית עמרם! אש בבית עמרם!"
באו חכמים, אמרו לו: "ביישתנו!"
אמר להם: מוטב תתביישו ממני בעולם הזה ולא תתביישו ממני לעולם הבא. השׁביעוֹ (רב עמרם את היצר, שייצא ממנו), יצא ממנו כעמוד של אש. אמר לו (רב עמרם): ראה, שאני בשר ואתה אש, ואני עדיף ממך.
*
'ותפארתו בידי צר'.
*
ממלכת הבזות – חרפת מצרים – היהדות הרבנית.
*
העולם הזה כל-כך מצחיק ואבסורדי.
(אמא שלי לומדת הרב זקס. הספר – שלי).
*
בהצלחה עם זה, כן?
כל הכבוד לנתניהו.
מחשבות לעצמי 