יומן צהריים, 23.5.23

ותהי האמת נעדרת
וסר מרע משתולל.

ושוב –

ועוד אמר: בעקבות משיחא [המשיח], בסמוך לבואו, חוצפא יסגא [החוצפה תיגדל] ויוקר יאמיר (יגדל). הגפן אמנם תתן פריה אבל היין יהיה ביוקר, ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת, אין מי שיוכיח על כך. בית וועד החכמים יהיה למקום זנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) ישום (יהיה שומם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר בנדודיהם לבקש צדקה ולא יחוננו,

וחכמות סופרים תסרח (תימאס), ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, ואף חיי המשפחה יהרסו — בן מנוול אב, בת קמה (מתקוממת) באמה, כלה בחמתה, איבי איש אנשי ביתו, פני הדור יהיו כפני הכלב, הבן אינו מתבייש עוד מאביו, ועל מה יש לנו להשען אחרי כל אלה — על אבינו שבשמים.
(סוטה מט, ב, שטיינזלץ).

בינתיים הכול מתקיים –
האמת נעדרת, אין אמון, החוצפה מתרבה. עדיין לא התקיים –
חורבן הגליל והגולן.

*מעדיף את קירל על גפני.

אגב, הרומאים – רמאים.

כי"ח – כל ישראל חברים.
(שם היה פיגוע הדריסה).

וסיכום 'הפרשה' מבחינתי (בדרך העדינה ביותר האפשרית) –

וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ.
מיכה ב, ב.

מדרשי חז"ל יפים יש, אבל חלקם אכזריים מאוד.
למשל כאן –
אמר רב יהודה אמר רב: מהו שכתוב "וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ"?
מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת מעסיקו, והוא היה שוליית נגרים. פעם אחת הוצרך המעסיק ללוות כסף, אמר לו השוליה: שגר אשתך אצלי ואלוונה. שיגר אשתו אצלו. שהה עמה שלושה ימים. הלך [השוליה] ובא אצלו [למעסיק]. אמר לו: "אשתי ששיגרתי לך היכן היא"?
אמר לו: "אני שלחתי אותה מיד, ושמעתי שהתינוקות [נערים] התעללו בה [מינית] בדרך". אמר לו: מה אעשה?

אמר לו השוליה: "אם אתה שומע לעצתי, גרשה". אמר לו: "כתובתה מרובה" (ואין לי כסף לשלם לה אם אגרש אותה). אמר לו השוליה: "אני אלווך ותן לה כתובתה". עמד זה וגרשה. הלך השוליה ונשאה. כיון שהגיע זמנו של הבוס-לשעבר לשלם ולא היה לו כסף לפרוע את ההלוואה, אמר לו השוליה: "בוא תעבוד אצלי תמורת החוב". והיו הם יושבים ואוכלים ושותים והוא היה עומד ומשרת אותם, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסם, ועל אותה שעה נחתם גזר הדין [של החורבן].

וד"ל.

ושוב.
מתוך ספרי 'שירים בימי קורונה'.