גם לי יש סיפור על הקטר שרצה להגיע לרומא.
תקופה הייתי הומלס, והגעתי לפריז. בשלב מסוים רציתי להגיע לרומא, אבל לא היה לי כסף, אז פשוט עליתי לרכבת בלי לשלם. אבל פקח תפס אותי והוריד אותי באמצע הדרך – בדיז'ון.
שם הייתי שלושה ימים. היכן? בצרפת יש מספר טלפון לחסרי בית, הם מתקשרים ומפנים אותם למקומות לינה מאורגנים הקרובים אליהם. סידור הומני מצוין, כי צרפת מדינה סוציאלית, ומילת מפתח שם – סולידריטה.
אז שהיתי שם שלושה ימים, כולל ארוחות כמובן. ניסיתי בינתיים לתפוס טרמפים חזרה לפריז, אבל לא עצרו לי. אז שום עליתי לרכבת בלי לשלם, ושוב תפס אותי פקח – ונתן לי קנס. את הקנס הזה עדיין לא שילמתי.
ואגב דיז'ון – היא מפורסמת בעיקר בזכות החרדל שלה, שאומרים שהוא הטוב בעולם. חוץ מזה אין הרבה מה לראות שם. ובאמת אצלנו במשפחה אוכלים את הדג בשבת עם חרדל דיז'ון. מעדן אמיתי.
והנה חנוך לוין ב'כולם רוצים לחיות' –
לילה. חדר השינה של פּוֹזְנָא. פוזנא מתהפך במיטה בבחילה.
פוזנא ועכשיו לא יכול להירדם, מתהפך בבחילה כל הלילה, מפני שהסאלאמי ההונגרי בארוחת-הערב היה שוב בלי החרדל דיז'ון, ואני הרי שאלתי אותה, את הבהמה, חמישים פעם שאלתי אם נשאר עוד מספיק מהדיז'ון, והיא, הבהמה, משרבבת כבטחון פימה ועונה "מה זאת אומרת דיז'ון, הבית מלא דיז'ון!", ובסוף איפה הבית ואיפה הדיז'ון, מחרבנים לך לפה, והיא, הבהמה, עוד יש לה החוצפה "אז יהיה פעם בלי דיז'ון, גם בנדיקטה חרדל!" שמעתם בהמה? – "גם בנדיקטה חרדל!", ומשרבבת פימה, ועל הפימה שומה, ומתוך השומה שערה, חססס, כמה מבחיל הכל, הלוא רק בשביל להקיא נחוצים איזה תשעים שנות חיים, כי הדיז'ון הוא פה רק סֵמֶל, הלוא הכל ככה, כל הקוסמוס המוגלתי, הרי גם הדג מלוח, אני אומר לה, לבהמה, "קצצי לרוחב, נבלה, עם השידרה, אני אוהב למצוץ את העצם!", והיא – לאורך, בלי העצם, ואתה לך מצוץ לך את הלשון, וכעת גם הדיז'ון, אח, כמה אני רוצה דיז'ון, כמה אני לא יכול בלי דיז'ון, חְסְסס…!
מחשבות לעצמי 