יומן צהריים, 9.5.23

יומן צהריים, 9.5.23

מהפייס –
'המה למלחמה'.

עוד יום שבו הקלקול לא תוקן ולאף אחד לא אכפת.

רצחתם

דעו לכם כי יש אנשים שקיבלו הרבה כסף כדי להפוך אנשים לנכים.
כאן, בארץ אבות.

ואת פרשת הכסף

אנקדוטה – אין סליחה ואין מחילה למה שנעשה כאן. לא עוד חודש, לא עוד שנה, ולא עוד חמישים שנה.
*אלא אם כן, בתור התחלה, יודו ויבקשו סליחה.

דן כותב –
גרמתם נזק לא יתואר. לא עצרתם את המחלה רק הגברתן אותה ועכשיו אתם מנסים לשכתב מחדש את הכתם הבל יימחה של הזוועה שהובלתם כאן.

חותם על כל מילה.

הם שבשו.

להתייחס לאדם בלי אוטיזם כאוטיסט, זה פשע, נכון?

רעיון לסיפור ילדים –
הדירה שמדירה.
רוצים כתובת מדויקת?

עוד מאפיין ביביסטי בולט – ללכת סחור סחור.
ואגב, יש כאן גם כפל משמעות – סחור מלשון סחורה.
ומבחינתם, האמינו לי, בכל דבר אפשר לסחור. אין ערך עצמי לכלום. אנשים ריקים ופוחזים.

הביביזם-כהניזם מצדיק כל טענה אנטישמית שאי פעם נשמעה.

כל מה שעניין אותם זה להשתיק אותך. מעניין להם הסבתא רווחתך. והנה הצליחו – אמנם כותב, אבל פחות או יותר לעצמי.

כן, הם מוכנים לעשות טובות, אבל רק בתנאים שלהם, המעוותים. על זה נאמר – חסד לאומים חטאת.

ואולי הם אפילו לא מבינים איפה הם טועים, הביבסטים הכסילים האלה, ורבניהם הכסילים.

טיפשים שלא מוכנים ללמוד.
רשעים שלא מוכנים לחזור בתשובה.

*

פרשת בהר.
מצווה חשובה בפרשה – איסור עבדות בישראל, או צמצומה עד למינימום –

לט וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. מ כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ. מא וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב. מב כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. מג לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ. מד וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה. מה וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה. מו וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ.    מז וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר. מח אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ. מט אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל. נ וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ. נא אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ. נב וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ. נג כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ. נד וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ. נה כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
ויקרא כה.

*

לפרסיקו –

להערכתי ספר הזוהר קיבל יותר מדי חשיבות. רוב הטקסט בו, צריך להודות, אלה כל מיני מדרשים חביבים, אבל כלל לא מיסטיים. וחלק נכבד בו מוקדש לחכמים המהללים את עצמם בשלל סופרלטיביים. ואולי זה מה שעשה רושם על ההמון – כל הסופרלטיביים האלה, שכאמור הם נותנים לעצמם. התוכן עצמו, כאמור, דל. כן יש שם כמה פרקים מיסטיים, אך אלה ברובם שאובים מחוכמה מוקדמת יותר, בעיקר גנוסטית. למשל רעיון המיקרוקוסמוס הוא מוקדם בהרבה לזוהר. מלבד זאת, כידוע, יש בו כמה חלקים של הגשמה בוטה, כגון אלו המופיעים בספרה הקודם של אשד, על האדרא זוטא. שם, למשל, לאלוהים יש אף, אף פיזי.
היום ידוע לחוקרים שהגות דמיונית כזאת א. יותר חביבה על ההמון, וב. מופיעה בשעת מצוקה חברתית, כי היא מנחמת, וזה אולי יכול להסביר את הצלחתו הגדולה של הספר.
אני, ברשותכם, אשאר רמב"מיסט.

*

שפינוזה על הנס.
מתוך מאמר תיאולוגי-מדיני.

אבל משום שחוקי הטבע (כפי שכבר הראינו) מתפשטים לאין סוף והם מושגים על ידינו מבחינה מסוימת של הנצח, ולפיהם מתנהג הטבע בסדר קבוע ובלתי משתנה, לכן הם מראים לנו במידת מה את אינסופיותו, נצחיותו ואי השתנותו של אלוהים. לפיכך אנו מסיקים, כי אין בידינו להכיר על פי הנסים את אלוהים ואת מציאותו והשגחתו, אבל כל אלה אפשר להסיק בטוב יותר מן הסדר הקבוע והבלתי משתנה של הטבע. מסקנה זו אמורה בנס ככל שאין מובנו אלא מעשה הנעלה, או הנחשב כנעלה, מעל השגת אדם; כי ככל שנניח, כי הנס הורס או מפר את סדר הטבע, או סותר את חוקיו, כן (כפי שהראינו זה עתה) לא זו בלבד שאין הוא עשוי לתת לנו שום הכרת אלוהים, אלא אדרבה, הוא ישלול ממנו את ההכרה שיש לנו כדרך הטבע, ויביאנו שנטיל ספק באלוהים ובכל.

חשוב