האחד במאי. נזכרים במרקס. ולי הייתה שיחה על פוסטמודרניזם.
יש צד שלילי בהגות הזאת, כי היא יוצרת כאוס, מצב שבו 'איש הישר בעיניו יעשה'. ובמצב כזה – 'כל דאלים גבר'.
מיהו האלים? מי שבידו הכוח. ביד מי הכוח? ביד העשירים.
אם כך, הפוסטמודרניזם הוא מצב שמאפשר לעשירים לעשות כל מה שהם רוצים, בלי בקרה ופיקוח. שהרי 'אין אמת'.
ובכל זאת, הצד החיובי של הפוסטמודרניזם הוא שהוא מונע עריצות, בעיקר פוליטית. האמת אינה נמצאת כולה רק אצלך, אלא גם לי יש חלק בה.
אז איך משמרים את הטוב ונמנעים מהרע?
אפשר להציע – שמציעים מערכת ערכים, כללים, קנה-מידה של דברים. אולי זו לא תהיה כל האמת, אבל אלה יהיו עקרונות שאנו מחויבים להם.
ובכל זאת, גם כאן יש בעיה – בעיית הכלל והפרט. שכן כל פרט הוא ייחודי, ולא תמיד הכלל מתאים לו. לכן יש לבחון כל מקרה לגופו, באופן ייחודי.
עד כאן.
מחשבות לעצמי 