יומן צהריים, 25.4.23
קם בבוקר, תחושת גועל, אונס, זנות. הובישו, כי תועבה עשו. את החפצים בדירה ארזתי, בחמישי ההובלה. יום הזיכרון, נסיעה לאחי. לא אפרט מחמת צנעת הפרט, אבל המלחמה על הנרטיב נמשכת, כלומר מלחמה בי. ותחושת השפלה נוראית וזלזול. גם באלוהים מרדו ובגדו, בעצם, צר לומר.
מלבד זאת, יש הרבה כיווני התפתחות אפשריים, ויש כמה סימנים מעין-נבואיים שקיבלתי, אבל נראה מה ילד יום.
גם נפרדתי מהשכנה אתמול, וגם את זה לא אפרט. פרידה יפה פחות או יותר, גם הבאתי לה במתנה את דגי הקישוט שלי, אבל העיקר לא נאמר, האמת.
ולאן מכאן? – ימים יגידו.
המשכיל ידום.
קמתי בבוקר עם השיר –
והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים…
https://youtu.be/IigX21DCiuo
מהפייס –
דבר אחר – אם אלוהים הבטיח את הארץ לאברהם, היא שלנו, לא?
מה כבר אפשר לצפות במדינה של ערלי לב.
אי אפשר לעשות עסקים עם רמאים.
נא להוריד את תחזית האשראי.
אנשי ההון כאן שולטים בכל.
פעם הייתה סדרת קלפים פופולרית שנקראה 'חבורת הזבל'. היום זו המציאות.
כל ממלכת דנמרק – רקובה. מהמסד עד הטפחות.
שמות בנקים אגב.
'מתה משברון לב'. אף פעם לא הבנתי איך אפשר למות משברון לב. עכשיו אני מבין.
הובישו, כי תועבה עשו.
לִשְׁפֹּט יָתֹום וָדָךְ בַּל־יֹוסִיף עֹוד לַעֲרֹץ אֱנֹושׁ מִן־הָאָרֶץ.
*
וממש לפני סגירה, שיחה עם רועי. כמה נושאים –
מצבי – עדיין בכי רע, אבל לא נפרט. גורלי לא לגמרי בידיי, אך מה שבאפשרותי לעשות אני עושה בצורה הטובה ביותר לדעתי. לפעמים גם אין מה לעשות.
ורעיון – מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה, אמר מאיר אריאל (הגאון). וזה עיקרון כללי. כך היה גם בגרמניה הנאצית. הידרדרות היהודים לא קרתה ביום אחד. תחילה אסור לשבת על ספסל, אחר כך שורפים בית כנסת, ובסוף הורגים. גלגל שלג כזה. השאלה איך עוצרים אותו? אני לא יודע. כנראה הוא צריך להגיע למיצויו. אבל היהודים החכמים שהבינו זאת – ברחו בזמן.
ועובר למזרחים. גם הם חוו דיכוי. בראשית המדינה – ודאי. והיום – גם יש פערים. אני אומר קטנים יותר, הוא אומר שקרא שגדולים יותר. עדיין מחכה למסמך הזה.
בכל מקרה הוא מזכיר את פרופ' עמור, שקורא להתקוממות אלימה, נוסח מרקס. אני מתנגד לזאת, לדרך האלימות. ובכל מקרה היום זה כנראה לא יקרה, כי אנשים שבעים מדי, בורגנים. אלו לא ימי העוני של ראשית המדינה והתפרעויות הפנתרים השחורים (שאני מכיר אחד שהיה פעיל אז). אבל ודאי שיש לתקן.
ובאשר לביקורת על הגישה הקורבנית 'אכלו לי שתו לי' – נכון שאין להתבוסס בה, אלא יש לפעול, אבל גם אין לדחות אותה, אלא יש לתקן ולפצות.
ובאופן כללי דרכי היא – לא להתמקד בבעיותיי האישיות, אלא כפי שאני אומר תמיד – אני אדם פוליטי, ולכן כנראה מתבצעת ההסטה הזאת מהאישי לפוליטי.
*
צילום בוקר – היונה
מחשבות לעצמי 