יומן צהריים, 24.4.23
ובכן, אני עוזב את הדירה באוסישקין 62 עד סוף החודש, וגם עזבתי את חברת השיקום, ק.ט.ב. ברור הוא שנעשה פה מעשה תרמית שאין הם מודים בו. אני פונה לערוצים האפשריים ונראה מה ייצא מזה.
חוץ מזה, יצאתי בשן ועין, כצאת העבדים. ומילולית ממש – עם שן שאני צריך לעקור, ועם עין המשפט הנעקרת. או במונחים משפטיים מודרניים – יצאתי עם נזק, בגוף, בנפש וברכוש.
מה הפלא שלא הצלחתי בשום דבר בדירה זו – בפרנסה או ברומנטיקה – אם מראש היא סומנה בצורה מסוימת. ומה עוד נעשה שם מאחורי הקלעים – איני יודע.
בכל אופן, את חוויותיי אולי אכתוב בספר, ככתוב – ועל ספרך כולם יכתבו. ואלה חוויות עשירות ומרתקות. אם יהיה לאל ידי. כלומר – אם אחיה מחולי זה, ואם יהיה לי חשק.
בינתיים מהפייס, בנוהל –
באנו באש ובמים – אש כאן, מים שם.
איזה מנוולים, בחיי.
מה אני מרגיש בבוקר זה?
פחד, אימה, ביעותים, בלהה, הפקרות, חוסר אונים.
עדיין נכון –
"בני האדם יפגעו בקלות רבה יותר במי שדאג להתחבב עליהם, מאשר במי שדאג כי יחששו מפניו. שכן, בגלל הטבע הרע של בני האדם, מחויבות המבוססת על אהבה נוטה להישבר. לעומת זאת, הפחד כרוך בחשש מעונש שיתקיים תמיד." (מקיאוולי, הנסיך).
בחיי, ביביזם זו אידיאולוגיית השטן, הכול הם הופכים – וזו מילת המפתח.
בעניין המהפכה המשפטית.
אללה יסתור המדינה הזאת, שום לקיחת אחריות.
אשר דקרו
סנדל שהוא סקנדל.
בהחלט
בחיי, איזה גועל.
לא מצליח לחשוב על דבר יותר מגעיל מזה.
במקום לעזור – להזיק.
כמה נכון –
הלוך [הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ.
משלי יג, כ.
איך אמרו? עמדת נחיתות מוקדמת. זאת הבעיה.
מה לא הבנתם בשיר הזה?
הרגו אדם ואתם שותקים.
'הפרעת אמת', אמרו, בתוכנית מה שכרוך. כן, זה מה שיש לי.
או היה לי.
דבר אחר – אם אלוהים הבטיח את הארץ לאברהם, היא שלנו, לא?
מה כבר אפשר לצפות במדינה של ערלי לב.
אי אפשר לעשות עסקים עם רמאים.
נא להוריד את תחזית האשראי.
ואודי סגל מסכם זאת בחיוך זדוני.
אנשי ההון כאן שולטים בכל.
פעם הייתה סדרת קלפים פופולרית שנקראה 'חבורת הזבל'. היום זו המציאות.
כל ממלכת דנמרק – רקובה. מהמסד עד הטפחות.
שמות בנקים אגב.
אין עונה, אין חדש.
*
תמונות –
מחשבות לעצמי 