יומן לפנות בוקר, 20.4.23

יומן לפנות בוקר, 20.4.23

יומיים אחרי יום השואה. הייתי כמה ימים בבית ההורים, אפילו העברתי דברים, אבל היה ברור שזו אתנחתא זמנית וגם אמרתי זאת. בסופו של דבר הדברים הובלו אתמול לפיצוץ. איך? לדבר על עתידי הם אינם מוכנים, לעזור במעבר דירה אינם מוכנים, תוקעים אותי והולכים לבלות או ללמוד, עד שאני מתעצבן, ואז כועסים עליי בחזרה – וגם נוקטים סנקציות. זו הייתה הדינמיקה מאז ומתמיד, וזה רק מחריף. מנסה להסביר זאת לאנשים, אבל הם לא מבינים. הצליחו לצייר אותי כדמות הרעה, בעוד המציאות הפוכה. ועכשיו גם תקעו אותי וסנדלו אותי מול כל המערכות. מה שתמיד רצו. לעובד הרווחה אמרתי בזמנו שאני מצפה שיגנו עליי מול משפחתי, אבל גם הם בסוף בצד שלהם – ומתקיפים אותי. אין עזרה ממצרים ואין עזרה מאשור. אז חזרתי לדירתי.
מה אעשה? איני יודע. כתבתי לידידי אייל, ומתברר שגם הוא כבר שבוע עם אביו בצרפת, וגם להם יחסים מורכבים. יש איזה קשר בינינו בנקודה הזאת, ואין מקריות.
גם דודה שלי כתבה לי משהו שאיני יכול לפרט, והתכתבתי איתה מעט.
ובערב – סרט על שפינוזה בכאן. נראה שגם זה לא מקרי. שפינוזה צדק בכל מה שאמר, בעיקר נגד עריצות הדת, צדק – והוחרם. כמוני.
וגם יונתן גפן נפטר אתמול. אמרתי – האנשים הטובים של 'ישראל התל-אביבית' הולכים לעולמם, ואחרים לא קמים תחתיהם, ואילו ישראל הכהניסטית מתרבה.
ולגיסי אמרתי – הנכד של הרב גפן נפטר…
גפן היה שובב גדול, סוג של אנרכיסט. בשיעור של הרב לאו אתמול גם אני אמרתי דברים קצת נועזים, כמו שאליהו הנביא היה חמום מוח, וכן גם אלישע.

ביום השואה, אגב, לא עמדתי, כי אני חי במעין שואה. וגם כי לא מקובל עליי המסגור המדינתי של השואה. וגם כי לדעתי לא הופקו לקחי השואה הכלליים. עם משטר כהניסטי אין יום שואה.
ויצאה שם תמונה מעניינת – אני הלכתי להכין סנדוויץ' עם סלמון, כמו שגיסתי לימדה אותי, ואיכשהו יצא שישבתי לאכול אותו במרפסת בבית הוריי בדיוק בזמן הצפירה. טיימינג איז אבריסינג. וגם אבי היה שם ועמד. זו התמונה. ושוב, נראה כאילו הוא הטוב ואני הרע, אך בעצם זה מחולל השואה מול קורבנה.
אחר כך אמר אבי שבזמן הצפירה הוא ראה אישה חרדית ממשיכה ללכת ומאוד כעס עליה. איזה אבסורד. ומבנך שיושב לידך אתה מתעלם!
את הדברים הנוראיים שאמרו לי במריבה בערב אחסוך מכם.

*

מהפייס –

קוזקים נגזלים, כן.

במה אני כן נזכר ביום השואה הזה? בניסויים של מנגלה. הדבר הנורא ביותר.
כאלה עושים גם היום.

הקשבתי לספרו הקצר של ארי שביט 'להציל את ישראל', המתאר את סכנת שלטון הקנאים. ספר טוב מאוד, מילים כדרבנות.

והשאלה היא מה יעשו אחרי יום השואה, האם יבחרו בטוב או ברע. נראה.

המבצר, אגב, בהחלט נפל.
(הן ביתי, הן בית המשפט).

מי שלא משקר הוא כנראה אוטיסט, אליבא דביביסטים.
(האמינו לי, יש לי ראיות לכך).

נגמר יום השואה, וחזרה השואה.

'בדיעבד התברר שהוא צודק'.
מה חבל שהוא כבר מת.
מה הועלתם?
ארץ ארורה.

או במילים אחרות –
אימות מוות נפלו עליי.

כמה הודעות –
א. אבל הפסדתם בבחירות, מה אתם רוצים?
ב. זו ההזדמנות שלנו, הימין, לנקום בבנט, שגנב את השלטון ושיקר לבוחריו.
ג. בנט כמעט הרס את הצביון היהודי של המדינה, כי הוא אישר להכניס חמץ לבתי החולים בפסח. מזל שסילמן הבינה זאת בזמן ואמרה – עד כאן!
ד. בשורה התחתונה, יש להודות, ממשלת בנט-לפיד לא באמת שינתה פה דברים באופן מהותי.
ה. ממשלת נתניהו-בן גביר, לעומת זאת, עוד עשויה לשנות פה הרבה דברים.

עולם הנדל"ן הישראלי – בלתי אפשרי. מה בסך הכול בן אדם רוצה? מקום דיור הגון להניח בו את ראשו. אבל אין.
לז'בוטינסקי היו חמשת המ"מים, שאחת מהן היא דיור. אבל היום אין אפשרות דיור הוגן, עם דגש על הוגן, לא לי ולא להרבה מאוד אנשים אחרים.
מכיוון שכך ממשלת הליכוד הנוכחית אינה נאמנה לערכיה-שלה.

בעקבות יום השואה –
רוב הגרמנים, בכלל ידעו על המחנות? מישהו יודע?

חידת היגיון –
מה עושים בתור במרפאה? הוא, למשל, לומד.
(5).
מחכים.

מדינה של הפקרות.

מעייפים, כל כך מעייפים.

הקשבתי לשיעור זום של הרב בני לאו על אליהו ואלישע. הוא אומר שאליהו הלך במידת האמת ולימדו אותו את מידת השלום, ושלפעמים אפשר לוותר על האמת בשביל השלום.
אתם יודעים שזה נושא ותיק אצלי, אז כתבתי בצ'אט שהנביא אומר – האמת והשלום אהבו, יחדיו.
ועוד אמרתי – גם האמת לבדה אינה טובה, כי אז זו סתם פנטיות, וגם השלום לבד אינו טוב, כי אז זו צביעות וחונף, אלא יחדיו.
אבל בסוף השיעור אמר הרב לאו שכנגד קנאות אליהו שאמר 'עזבו בריתך ישראל', הוא מוזמן לכל ברית מילה בישראל וכן לליל הסדר, להראות שישראל לא עזבו בריתו.
ואני הערתי שאמנם כך מפרש רמב"ן את בדמייך חיי, בדמייך חיי, והוא אומר שבאחרית הימים יעזבו ישראל את התורה ולא ישארו להם אלא שתי מצוות אלה – דם ברית ודם פסח, ובשבילן יגאלו.
והנה, באמת אלו הן המצוות שעדיין רוב מוחלט של עם ישראל ממשיך לקיים, גם החילוניים.
ובאשר לקנאות אמרתי, כי בעצם כל הנביאים היו קנאים, זה פחות או יותר חלק מהגדרת המקצוע.
אבל הקנאות היום אין בה לא אמת ולא שלום.

חידת היגיון –
הם כל-כך גאוותנים שזה מעייף.
(5, 5).
מלאים בעצמם.

ההימנון מבואר –
כֹּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
-אבל בשביל זה צריך נפש.
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה,
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה;
-היום בעיקר מצלמות.

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
-ומה עם תקוות של אחרים? נהתל בהם.
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ,
-חופשיים? לא ממש. משעבדים ומשועבדים.
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ,
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

בעתה אחישנה, זכו – אחישנה. לא זכו – בעיטה.
ובכן, לא זכו.

ושוב, מהפחת אל הפח. שתהיו לי בריאים.
בין הפטיש לסדן.

האופציה המועדפת

תוצאה ראשונה בפייסבוק, מאוד רלוונטי.
איך טעיתי, בעצם אנחנו לא בסדום, אלא בעמורה!
(אם לוקחים בחשבון את המאפייה).

הביביסטים הרסו את המדינה – ואותי. סוף דבר.

כמו כן, 'זדורוב הודה' – בדיחה טובה. הייתי מודה כמעט בכל דבר מול אלה.

'נוכחות' היא לימדה. מי? הכלה המופרעת ההיא.

רק למחבל מגיע יחס כזה (וגם לא). ובכן, זו עלילת שווא.

המסו את גופי, לעגו, והלכו לבלות, היו בטוחים שהם צודקים, ולא נתנו לדבר. אבל טעו בכל, ועשו הכול הפוך. לא הקשיבו להטפות, לא הקשיבו להסברים. שעבדו, רמסו, רצחו.

אבל בטלוויזיה – נורא הטראומה שעשו לביסמוט!

הסרט על שפינוזה –
כל מה שאמר שפינוזה נכון וקדוש.

לא כך. לא 'כך'.

ממשלת נתניהו-בן גביר מסתמנת להיות ממשלת השטן.

וכן, לא למדו שום לקח מהשואה. אבל כלום.
(למעט בהקשר הפנים-יהודי).

עובר התעללות חמורה אגב ולאיש לא אכפת.
שיהיה לילה טוב.

על הגובה