הערות על כלכלה

הערות על כלכלה.
1.
יש עליית מחירים, אינפלציה. למה? זו שאלה לכלכלנים.
בשיטה הקפיטליסטית יש עיקרון פשוט – מה שיש לו דרישה – מתייקר. כמו כן, אם ההיצע נמוך, הדבר מתייקר. זה כלל ההיצע-ביקוש.
ומעניין שהדבר ברור כבר מהבחינה הלשונית, כי מה שההיצע שלו נמוך, אפשר לומר – ההיקרות שלו נמוכה, ועל כן הוא יקר.
ושפינוזה אמר בסיום אחד מספריו – "כל דבר מעולה הוא קשה, כשם שהינו נדיר".

כמו כן, פערים חברתיים יוצרים התייקרות. כך נראה לי. למה? כי קבוצת העשירים מעדיפה לשלם יותר עבור מוצר, כך שהיצרן מעדיף לייצר פחות ולמכור ביוקר עבור קבוצת העשירים, מאשר לייצר יותר ולמכור בזול עבור כלל האוכלוסייה.
ומה יוצא מזה? שקבוצת מיעוטי היכולת כבר לא יכולים לקנות מוצרים שבעבר היו יכולים לקנות. דיור למשל.
ממילא גם הכלכלה נפגעת, כי כוח הקנייה של קבוצת מיעוטי היכולת, שהם הקבוצה הגדולה, יורד, ועל כן המסחר כולו נפגע.
וכך גם הפערים רק הולכים ומתרחבים עד שנוצרים שני מעמדות – מעמד האדונים ומעמד המשרתים – ולכן גם נפגעת הסולידריות החברתית והיציבות החברתית.
ובישראל יש פערים חברתיים גדולים. מדוע? זה דבר שעוד צריך לעסוק בו.

2.
תורת הערך, בשיטת מרקס.
אנשי ההון בדרך כלל לא יוצרים שום ערך, אבל נהנים מהרווחים. כך, באופן הבולט ביותר, הסוחרים בבורסה, לא יוצרים שום דבר, רק מעבירים כספים מפה לשם, אבל הם לרוב העשירים ביותר.
גם מנהלים למיניהם בעצם לא יוצרים שום דבר, רק מנהלים את מי שכן יוצר – את העובדים, שהם אכן יוצרים ומייצרים את הטובין. אבל המנהלים הם אלה שמקבלים את השכר השמן, ואילו העובדים – את השכר הדל.
כלומר, בשיטה הקפיטליסטית, מי שיוצר את הערך לא מתוגמל על עבודתו, ומי שלא מייצר ערך – מתוגמל.
והדבר בולט ביותר אצל יוצרים בתחום הרוח – סופרים ומשוררים – שיוצרים את הערך הרב ביותר, אך משתכרים ברמה הנמוכה ביותר.
דבר זה הוא עיוות של השוק.

בעבר היו דרכים להתמודד עם עיוות זה. למשל, בימי הביניים היו פטרונים שנתנו חסות לאמנים היוצרים. הידועים ביותר שבהם הם משפחת מדיצ'י, שנתנו חסות – ופרנסה – לאמנים, וגם מדענים, רבים. כך פרחו האמנים הגדולים של ימי הביניים, כגון ליאונרדו דה וינצ'י, שיום הולדתו חל היום. וכך פרחו עריהם, כגון פירנצה, שהיא מוקד לתיירות – עלייה לרגל חילונית – עד היום.