יומן ערב, 8.4.23
כתבתי קטע ארוך בהמשכים עם האני מאשים שלי ושיתפתי בפייסבוק. עלית קארפ ורפי הגיבו. אבל אח"כ מחקתי. עדיף להיות משורר מלהיות עו"ד, כתבתי פעם בשיר. אבל כתבתי שיר אחר, מאשים. אולי אמחק גם אותו, ובוודאי שלא אפרסם. מפרסמים רק דברים טובים. אז כתבתי עוד שיר, על העורב והיונה, ואותו אולי אשלח לפרסום.
להתרכז בחיובי, הם אומרים. מי כמוני מתרכז בחיובי, למרות כל הצרות. כאותה זונה מחייכת בסיום סרטו של פליני 'לילות כיביריה'.
אבל את הדירה אמרתי שאעזוב. נפשנו כציפור נמלטה מפח יוקשים. ומה יהיה בעתיד? נראה.
אולי בכל זאת אפנה לעו"ד? אין לי אמצעים לכך, וגם איני יכול להילחם בכל המערכות. מוטב שאקבל את הדין ואחכה לחסדי ה' כי לא תמו, ולא תמנו.
אז אני בבית ההורים.
איך שרה שי המבר המופלאה בשיר 'נתתי אותי אל העיר', שאיתו נכנסתי לדירה הזאת? אין לי מה לאבד פה יותר, אין לי עם מה לשלם פה יותר.
ובינתיים בישראל – מצב ביטחוני מידרדר. טילים מדרום ומצפון, וגם פיגועים. גם מבחינה זו עדיף להיות במקום בטוח יותר, ועם אנשים.
ובפייסבוק כתבתי – אין מה לעשות, חברים, זה שלטון בן גביר. מוטב שתתרגלו, כי הוא לא עומד לחלוף מהר.
ועל מה כתבתי את הפוסט בהמשכים? על התיוג. אבל הנה רחל אליאור שיתפה קטע שאומר את אותם הדברים, ואולי טוב יותר. כך שיתפה –
ג'ורג' אורוול כתב בבהירות ב"הערות על לאומנות" (1945):
"במלה 'לאומנות' אני מתכוון קודם כל להרגל להניח שניתן לסווג בני אדם כמו חרקים ושניתן בביטחון לשים תוויות של 'טוב' או 'רע' על קבוצות שלמות הכוללות מיליונים או עשרות מיליונים של בני אדם. אבל נוסף על כך – וזה הרבה יותר חשוב – אני מתכוון להרגל להזדהות עם אומה אחת או יחידה אחרת, להציב אותה כעומדת מעל לשיפוטים של טוב ורע ולא להכיר בשום חובה אחרת פרט לקידום האינטרסים שלה. אין לבלבל בין הלאומנות לבין פטריוטיות…ב'פטריוטיות' אני מתכוון למסירות למקום מסוים ולדרך חיים מסוימת שאדם מאמין שהם הטובים בעולם אבל אין לו שום רצון לכפות אותם על אחרים. לאומנות, לעומת זאת, לא ניתנת להפרדה מהשאיפה לכוח…" [בתרגום יועד וינטר-שגב, מתחת לאף שלך, הוצאת דביר, 2005).
מפוסט של אורנה קאזין
וכן ידידי עופר סיכם זאת יפה בתגובה לרחל אליאור –
'לצד הפסטורליה וכמובן הפלא ההיסטורי שמשרה עלינו הציור, בל נשכח שמדובר היה במערכת שיעבוד וניצול מהמשוכללות בהיסטוריה. הנוגש בצד ימין למעלה ממחיש זאת היטב'.
ויום קודם שיתפתי זאת –
אלשיך –
ויתנכר אליהם – לא עבר בזה על לא תקם ולא תטור, אלא נהג כאב רחמן, כי ראה עונות תלוים בצוארם שיתעתדו לצרות גיהנם, ששנאוהו בפנים זועפות, שהתנכלו להמיתו על ידי הכלבים וכו', שהשליכהו הבורה, שמכרוהו, שהשקו כוס תרעלה את ישראל אביהם, ונגד כל אלו הביאם בה' צרות.
וזאת –
פסוק –
בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי.
תהלים עז, ג.
וזאת –
פסוק היום –
על אנשי סדום הרעים –
וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ.
מיכה ב, ב.
וכן היונה חזרה לחלוני –
מחשבות לעצמי 