הכתם הפסיכיאטרי

הכתמה בכתם פסיכיאטרי יוצרת דה-הומניזציה של האדם, לפחות כאשר היא נעשית בצורה מוגזמת. כתבתי על כך כבר בספרי 'יסודות הבניין'.

זהו זהו בעצם כל הסיפור כאן.

כי ברגע שיש עליך תווית זו, מיד כל דבר שאתה עושה וכל דבר שאתה אומר מתויג מהזווית הזאת.

לא משנה כמה מה שתעשה הוא טוב וכמה מה שתאמר הוא נכון. הקטלוג, התווית, חזקים מזה.

וזה, בעצם, הסיפור שלי. לי, אי אז, הודבקה תווית כזאת. מעולם לא נעשתה לי אבחנה מסודרת, אבל התווית נוצרה. ומאז אני מקוטלג במערכת באופן מסוים. לכן גם כל הדרכים היו חסומות בפניי, ללא קשר להישגים.

עשיתי תואר שני באוניברסיטה עם ציונים מעולים. למעשה, כמעט לא הייתה עבודה שקיבלתי בה פחות מ-90, ומאיות היו הרבה. אתם חושבים שזה עזר לי להשתלב בשוק העבודה איכשהו? לא.

אחר-כך כתבתי מאות ביקורות על ספרי עיון, ביקורות מעולות על ספרים קשים שמעטים קוראים. הצעתי את שירותיי גם לעיתונים השונים. אתם חושבים שקיבלתי תשובה חיובית? לא. ומכל מאות הביקורות שכתבתי שקל אחד לא קיבלתי.

תאמרו, אולי הביקורות לא טובות מספיק. אלא שעתון 77 מפרסם אותן, כמובן ללא תשלום. ואפילו הדבר הועמד למבחן – פניתי למגזין אפוק להשתלב ככותב ביקורות בתשלום. אמרו לי לשלוח ביקורת לדוגמה. שלחתי שתיים – על 'רשימות על אמנות החיים' של חיים שפירא, ועל 'מה למעלה מה למטה' של ליאור טל שדה. לא קיבלו אותן, אמרו שהן לא מספיק טובות. אבל בעתון 77 פרסמו את שתיהן. הווה אומר – לא התוכן פה הוא החשוב, אלא הסטטוס. והסטטוס נקבע, כאמור, לפי התווית.

האם יש דרך לצאת ממלכוד זה? נראה שלא. אני, על כל פנים, רק הלכתי והסתבכתי בתוכה עד מצב עגום באמת. וכל זה – ללא צדק וללא דין!

ובכן, אני מאשים!

*

ועוד – היכן הדרך השווה? היכן ההזדמנות השווה?

השנה החלטתי להיעזר בשירותים הסוציאליים – והם הובילו אותי לעברי פי פחת.

שכרתי דירה, אך כנראה דירה זו כרוכה בתרמית כלשהי, אלא שהם אינם מוכנים להודות בזה.

על חוויותיי וסבלי שם אספר בפעם אחרת.

גם שנה שאני מנסה למצוא עבודה דרכם, תחילה בעזרת עמותה אחת ואחר כך בעזרת עמותה אחרת. אני מסכים לעבוד בעבודה צנועה, אבל לא בעבודה מבזה (כל עבודה מכבדת את בעליה? לא נכון). אז הציעו לי כמה עבודות סבירות שהסכמתי להן, אבל לא קיבלתי אותן. 'מצאו מישהו אחר', היה התירוץ תמיד. ומה כן הציעו? כל מיני עבודות משפילות, כאמור, שכלל לא תואמות לכישורים. להן סירבתי.

ומשראו שאני לא מתיישר לפי הדרך הקלוקלת שלהם, התחילו לנהוג בתקיפות.

המערכת הסוציאלית בישראל חולה מאוד. אין היא נותנת הזדמנות שווה, אלא מכניסה אנשים למכלאות מוגדרות לפי תווית. ואני איני מוכן להיות במכלאות אלה.

זוהי מערכת הניתוב והסלקציה הקיימת בישראל, והיא דומה למערכת הסלקציה הנאצית.

*

ועוד! למעשה מחקו אותי כאזרח.

ביקשתי לעיין בתיק האישי שלי. יש לי זכות לכך על פי חוק. בביטוח הלאומי אמרו שהתיק 'נשרף במלגזה'. באמת? ואין לכם עותק ממוחשב? בתשובה אחרת אמרו לי שהחליפו מערכות מחשב ויוכלו לשלוח לי את התיק תוך כמה חודשים. באמת? כמה חודשים?

אז פניתי לעמותה לסיוע משפטי, כי כסף לעו"ד אין לי. שם סירבו לסייע לי. מדוע? לא נאמר לי.

אז אמרו לי, מה אתם רוצים מאזרח תמים וישר דרך?

(אלא שזאת אני כותב בפייסבוק, שבו כמעט ולא קוראים אותי, ומלבד זאת בחודש הבא אני 'בחשיפה מוגבלת', כי כתבתי משהו נגד 'ארץ נהדרת').

*

ועוד! – השנה גם פניתי למרכז שעוזר להשתלב בשוק העבודה, מרכז מטעם העירייה בשם 'הזדמנות'. הזדמנות הוא נקרא אבל הזדמנות לא הייתה.

זומנתי לפגישה אחת והגעתי. סיפרתי בפתיחות את כל קורותיי. אמרו לי שיחזרו אליי תוך יום. לא חזרו. התקשרתי מדי פעם לשאול מה קורה עם זה, אמרו שעוד דנים בכך. אחרי שלושה שבועות חזרו אליי ואמרו שאין להם מה להציע לי. זכויותיי קופחו.

ובמהלך אותה פגישה אמר בן שיחי 'אנחנו רק המערכת המפנה'. אבל את המילה 'המפנה' הוא אמר בצורה אחרת, או לפחות כך שמעתי – 'המפלה'. אז שאלתי – 'המערכת המפלה'? לא, לא, 'המפנה', הוא אמר. אבל האמת היא שזו המערכת המפלה.

*

ועוד! – המערכת הפסיכיאטרית גם היא מערכת הרסנית. אין היא מסייעת כלל. וכבר כתב על כך רוברט ויטקאר את ספרו 'אנטומיה של מגפה'. שם הוא טוען שאם יש תועלת כלשהי לטיפול התרופתי, הרי זה רק לזמן מוגבל, ולא יותר. ובזמן הזה צריך לטפל באדם גם בדרכים אחרות. הוא מוכיח את טענתו שם על-ידי הצגת מגה-מחקרים על כל סוגי התרופות.
וכן אוכל להעיד מניסיון אישי. למשל, הייתה לי בעיה בשינה. פניתי לפסיכיאטר והוא הציע לי כדור אחד ואז כדור אחר. אלה היו כדורים נוראיים עם תופעות לוואי נוראיות, וכלל לא עזרו בבעיה. אז פניתי למקום לרפואה טבעית, ושם נתנו לי כדור טבעי אחד, וראה זה פלא – בעיית השינה נפתרה לגמרי, וגם אין לכדור זה תופעות לוואי כלל.
אם כך, אני הגעתי למסקנה שהרפואה הטבעית טובה בהרבה, והרפואה הפסיכיאטרית, כאמור – הרסנית. למעשה, היא זו שמשאירה את האדם בתוך מעגל הסבל.
אבל הממסד הפסיכיאטרי הוא חזק מאוד, הן מבחינה כספית, לפי אינטרסים של חברות התרופות, והן מבחינה חוקית בישראל.
אבל זו מערכת כפייה לכל דבר ועניין! אנו למדנו – לאדם זכות על גופו, וזכותו לבחור את דרך הרפואה המתאימה לו והמועילה לו.
*
ועוד – בעניין הביקורות – תאמרו, יש הרבה שכותבים. לא לגמרי. אני הייתי פעמים רבות הראשון שכתב על ספר, וספרים רבים רק אני סקרתי.
חלקם ספרים חשובים. ראו למשל את הספר 'כל שקרי האקדמיה' של הזוג אלמוג, ספר עב כרס של כ-800 עמודים. אני קראתי אותו וכתבתי עליו בקצרה, אבל מאז כמדומני אף אחד אחר לא כתב על הספר, לפחות כך היה בפעם האחרונה שבדקתי. חוסר הרצינות כאן היא לא מהצד שלי.
זאת ועוד, בשיחת וידאו שמעתי את עוז אלמוג מספר שהזמינו אותו לדבר על ספרו באקדמיה עצמה. אבל גם הם לא רצו לקרוא את הספר, וביקשו ממנו להכין תקציר של 10 עמודים! והם עתירי תקציבים וממון. אז תגידו לי, זו בדיחה או מה?

*

ועוד אוסיף בזהירות משהו אחד – כבר הסברתי בכל המקומות שצריך, שיש פער תפיסתי בין משפחתי וביני – הם דתיים ימנים, ואני חילוני שמאלני (אבל עם זיקה לדת, אפשר לומר). כך שברור שהנטייה תהיה להכתים אותי באיזשהו כתם. אבל לכתם הזה אין יסוד! והמערכות שציינתי זאת בפניהן התעלמו מצד זה.
עד מתי?
*
זאת ועוד! במה מאשימים אותי מבחינה פוליטית? אלוהים יודע. יש כאלה שמאשימים אותי שאני עוכר ישראל, לא פחות.
באמת? שנים בוערת פה השנאה התהומית בין תומכי ביבי ובין מתנגדיו, עד שהיום היא כבר יוצרת קרע חמור בעם. אנשים השתלחו זה בזה בשנאה ובלשון ארסית.
ואני? אנא עברו על כל הפוסטים והתגובות שלי במהלך שנים אלה ותראו אם יש בהם משהו מזה. אין כלום מזה! ועל זה מאשימים אותי – על שלא שנאתי!
למעשה, יידידתי הטובה ביותר בפייסבוק כל אותן שנים הייתה המשוררת הירושלמית גאולה הודס פלחן, שהגדירה עצמה כ'ביביסטית'. ובכל זאת הייתה ידידתי הטובה ונהניתי להתכתב איתה בפייסבוק, תוך כבוד הדדי. על זה מאשימים אותי!
השנה הלכה לעולמה, יהי זכרה ברוך.
והשנה גם אני התחלתי להשתמש במילה 'ביביזם' כשם גנאי, שכן לדעתי מחלה היא זו.
*
זאת ועוד – הממסד הישראלי, ובמיוחד זה שתחת נתניהו, מסרב לדבר איתי, ומסרב לדבר בכלל. מסרב לדון בדברים ביסודם. מסרב לחשוף את פני הדברים כפי שהם. כן יש להם סוג דיבור מניפולטיבי שהם מפנים כלפיך, ולדיבור זה יש שם – גזלייטינג. זו מילת השנה של מילון אוקספורד. בתרגום שלי לעברית – גנבת דעת. ועם זה הם רוצים ש'נמשיך לחיות'.
אז לא, חשפו את הקלפים, ומכאן נוכל להמשיך הלאה.

*

ועוד דבר קטן – לא רק ביקורות כתבתי, אלא גם עשרה ספרים, שהוצאתי בהוצאה עצמית. מעט אנשים קנו אותם, אבל אין הדבר מעיד על טיבם. למשל, יש לי ספר מחקר המסכם את כל יצירתו של דוד אבידן, ויש לי ספר עיוני על קולנוע וטלוויזיה בני זמננו. וגם – ספרים על תנ"ך ופילוסופיה ושלושה ספרי שירה. אבל מה שלא הולך בזרם המרכזי אינו נחשב, גם מהבחינה הזאת. ושוב – בלי קשר לאיכות החומר.