יומן בוצר, 22.3.23
לאורי בריליאנט –
זה באמת נכון. רוב הלימוד הוא סתם חזרה על מה שכבר נאמר. זה מעין שינון. ליצירת אמנות, לעומת זאת, צריך כשרון כלשהו, וחכמה.
לגלית דהן –
לי יש בעיה עם בלם הפה. גם דוד אבידן כתב – 'נולד בלי משתיקול ולכן חרק'. אולי כדאי להתייחס אלינו כבעלי תסמונת טורט.
לפעמים הכיבוש קצת מעצבן אותי.
האם בישראל מותר להחזיק בדעה פוליטית שונה? או בכלל – במבנה אישיות שונה?
ועוד פסוקו של יום –
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
שמואל א, יא, ב.
(כאן אני מניח צריך פירוש, אך ראו זאת כחידה).
'תורת הגזע'.
אני אגב לא מתנגד לתורת הגזע. יש גזעים שונים עם אופי שונה. אבל מתוך זה צריך להגיע לחיים משותפים.
ועכשיו תשמעו – אני אומר את כל האמת, אבל הבנתי כבר – לא מגיבים, מכירים. אז נשארתם עם כל השקר.
ובנוגע לסיפורה של שפחה – ודאי שזה נכון.
ולנושא אחר –
ליבוביץ' אמר שאלוהים הוא לא קופת חולים. לכן אני הולך לקופת חולים.
אני אסיר פוליטי.
הולך ומתברר שהביביזם זו אחת האידיאולוגיות הנוראיות ביותר שאי פעם נהגו.
עוד יום של דיכוי פלסטינים ובצע.
בהאג גם עובדים.
באיחור הגעתי לתובנה – נתניהו הוא אדם מרושע, שטן.
זכרונות –
עדיין נכון –
עוד עצה לחיים – עזבו מה שלימדו אתכם בבית-ספר, מה שחשוב בחיים זה כסף. אם יש לכם כסף, שאר הדברים כבר יסתדרו.
חחחח
דיבור על תהילים, האם הכותב פרנואיד? –
אייל –
הכיוון המאוד ראשוני (אולי זה כיוון בוסר שלא יתפתח) זה שבדת יש הרי טיפולוגיה. טיפוסים דתיים שונים (האבות שונים אחד מהשני ושלשתם ממשה, משה מאהרון וכו). תהלים מייצג טיפוס מסויים. לא סתם איגדו את החבורה הזאת שכתבה אותו. אלו אנשים עם רגישות דתית ואישית מאוד גבוהה. אנשים כאלה מחפשים קרבה תמיד והצד השני שלה זה ריחוק עד נרדפות. זה לא שולל את הכיוון שלך אלא מוסיף עליו. כאמור זאת מחשבה ראשונית שלא בטוח שאזדהה איתה בהמשך
אני –
רעיון מעניין. לקבוצה שכתבו את תהילים יש שם – לוויים. ואולי הנרדפות היא בגלל שלא הייתה להם נחלה, אבל זו סתם השערה. יותר הגיוני שפשוט היו קצת יותר רוחניים מכל העם, ולכן קצת עיינו אותם. אבל גם זו השערה. לי נראה שזו חוויה בסיסית של מאמין, ולפחות של מאמין עמוק. כך גם הנביאים הרגישו.
אגב, גם אני לוי.
אתה לוי? זה אולי באמת רעיון שמשלים. או מחמת העדר הנחלה או רגישותם הדתית הגבוהה. ולא רק רגישות דתית אלא בכלל. לוי עוד בחיי יעקב היה רגיש לחילול אחותו (ואחר כך בעגל והחשמונאים) אלו חיי רגש סוערים
כן, לוי הוא או קנאי או משורר. וגם הפרט הזה נהיה משמעותי עבורי לאחרונה.
מחשבות לעצמי 