יומן לילה, 15.3.23
החצי השני של היום הוקדש לאמת, ובערב בא נאום הרצוג, שדיבר על הצורך באמת וצדק. צודק.
זיכרון פייסבוק –
גרתה. כנ"ל לגבי המחאה הנוכחית.
חידת היגיון –
פניתי להייטרים שעוסקים בשפה.
(7).
-לשונאים.
פסוק היום –
אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם.
תהלים ז, יב.
מה עדיף, להזמין אוכל מוולט או לצפות בסרט של וולט דיסני?
לכל דבר יש סיבה.
האמת משחררת, לא העבודה.
הבעיה היא השקרים.
ככה דוד?
'אל תקראו משנאיי, אלא משניאיי' (חז"ל).
הרצוג כוכב.
אבל תוך שלוש שניות כבר דוחים –
מזכיר הממשלה: "המתווה חד צדדי ולא הוסכם על ידי גורם כלשהו בקואליציה".
ההסכם דווקא רב צדדי, כמו קוביה הונגרית.
*
פירוש שטיינזלץ.
תהילים ה –
(י)
כִּי האויב, שאין שמו מפורש, אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה, אמת. הוא משקר תמיד; קִרְבָּם, תוכם של אויבַי הַוּוֹת, פגעים, מזימות רעות; קֶבֶר פָּתוּחַ שהרקב מצוי בו ועם זאת הוא מזמין את הכול ליפול אל תוכו כך הוא גְּרֹנָם; לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן, מחניפים.
(יא)
הַאֲשִׁימֵם, מצא אותם אשמים כראוי להם ודון אותם לפי אשמתם , אֱלֹֹהִים, כדי ש יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם, שלא יישארו במזימותיהם ובהתייעצויותיהם. בְּשל רֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ, הסר אותם ממקומם כִּי מָרוּ, מרדו בָךְ וראויים לעונש.
ואתמול כשישבתי לדבר עם העו"ס פתאום נזכרתי בפסוק היפה הזה –
יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
תהלים קיט, עח.
*
צביקה כתב –
"נמצאנו למדים: פירושה של הברכה הוא בזה, שהיא מרוממת את עשייתו של בן האדם – ותהא עשייה זו קטנטנה כמו פרוסת הלחם או שתיית היין – לידי שיתוף פעולה של האדם במימוש האלוהי בתוך העולם, במעשה הגאולה. יחסו השגרתי של האדם אל אותו הלחם, אל אותו היין, הוא יחס של 'חולין', כלומר הדבר נותק על ידי האדם מתוך זיקתו, הטבעית לו מבריאתו, אל הקדושה העולמית. הדבר מתנכר בידי האדם לשורשו הקוסמי הקדוש ונהפך לדבר סתם שפרחה נשמתו ממנו. באה הברכה ומתקנת את המעוות ומחזירה את הסדר הראשוני של הדברים." (שמואל הוגו ברגמן, 'אנשים ודרכים', הפרק 'על הברכה', עמ' 389)
ולשניר כתבתי –
אני כבר לא מאמין לגורמים מתווכים, אז נכנסתי ושמעתי את נאומה, ובאמת, תסלח לי – הוצאת אותה מהקשרה. והנאום שלה, אגב, מצוין. דיברה מדם ליבה, וזה כבר טוב. ורוב מה שהיא אומרת גם נכון.
יש רק בעיה אחת שנקראת 'מחלת הביביזם', שגם היא לוקה בה, וחלק ממאפייני המחלה – האשמת זולתך במה שאתה עצמך אשם בו.
מחשבות לעצמי 