על פרקטיקות הנוצרים והקומוניסטים

וורט קטן שאמרתי היום לפני סעודת פורים –
על פרקטיקות הנוצרים –
ישוע עצמו היה לדעתי מעין רבי חביב, אבל ממשיכי דרכו עיוותו את דרכו.
הדבר מתבטא בפרקטיקות שלהם –
עלילות הדם נגד היהודים – המצאת עלילה שקרית באופן מגוחך, ועל סמך עלילה זו בלבד, בלי לבדוק דברים לאשורם, רדפו קהילות שלמות.
האינקוויזיציה – פשוט עינויים. לנאשם היו שתי ברירות – או שלא יודה ואז יעונה למוות, או שיודה ואז ימיתו אותו במיתה פחות אכזרית. ואיך הוכחה אשמת הנאשם? מישהו הלשין עליו. בדרך כלל מישהו שבעצמו עונה על ידם.
ציד המכשפות – מיהן המכשפות? כל מיני נשים שלא באו טוב בעין לאנשים, אולי עצמאיות מדי, או דעתניות מדי. אז מה עושים? מאשימים אותן בכישוף, ואז דינן מוות. ואיך בודקים אם מישהי מכשפה או לא? פשוט – זורקים אותה לנהר עם אבן כבדה קשורה אליה. אם היא צפה – כנראה היא מכשפה, שהצליחה לצוף באמצעות הכישוף – ואז היא מומתת. ואם היא שוקעת – אז מתברר שהיא לא מכשפה, אבל אז היא כבר מתה.
כן, כל אלה היו מנהגים קבועים של הנוצרים, והמשותף לכולם – הם כולם נוגדים את השכל הישר, ולמעשה הם בתכלית האבסורדיות.
אבל נראה שזה יסוד אמונתם, כפי שאמר האפיפיור טרטורליאנוס – 'אני מאמין משום שזה אבסורד'.
אז לא, לא אזרוק את השכל.

ובאותו אופן – יהודי אחר, מרקס, אמר דברים נכונים רבים, ולמעשה דבריו משפיעים באופן עמוק על החברה שאנחנו חיים בה עד היום. למשל מושג ה'הגמוניה' שאבישי בן חיים מרבה להשתמש בו, מקורו בהוגה ויקטוריו גרמשי, שהיה מרקסיסט.
אבל הקומוניסטים בברית המועצות ובמקומות אחרים בעולם עיוותו את תורתו, ויצרו ממנה פרקטיקות שהביאו רק הרס.
אם כך, בשני המקרים עיקר הבעיה או האתגר הוא לקחת רעיונות טובים וחכמים ולתרגם אותם הלכה-למעשה.