יומן ערב, 8.3.23
פורים.
אמרתי – אני לא אוהב מסכות ורעשנים, כל השאר בסדר. ואלה בכלל מנהגים, ומנהגים שמקורם זר, אז בכלל בסדר.
בערב כתבתי –
הגויים, בחגים שלהם, מרוב התלהבות היו יוצאים לפרוע ביהודים. (לכן אולי זה נקרא 'יום אידם').
והיום הוספתי עוד פוסט על מעללי הנוצרים – עלילות הדם, האינקוויזיציה, ציד המכשפות.
בבוקר –
חידוד –
צריך להכרית את זרע האמל"ק.
פסוק היום –
נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר.
תהלים לט, ג.
פירוש (מצודות) –
החשיתי מטוב – כי שתקתי מלדבר גם דברים טובים ונחומים כי פן ברבות הדברים אצעק ואתרעם.
וגם –
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
זכריה ח, טז.
פירוש (שלי) –
א. דברו.
ב. דברו אמת.
ג. איש את רעהו. ולא איש על רעהו.
4. אמת ושלום – יחדיו.
לא אתפשר על פחות מזה.
*
מגילת אסתר – מגילת סתרים, עמוקה מאוד.
*
תחפושת שראיתי – זוג – היא מלאך בלבן, הוא שטן בשחור. לא הסכימה שאצלם.
ופה בנחלאות עכשיו – קרנבל גדול (אבל אני בבית).
*
זיכרון פייסבוק –
אי אפשר גם וגם?
ציטוט
"במאמרו ״ירושלים ואתונה״, דן ליאו שטראוס באנטגוניזם ובדיכוטומיה שבין שתי הערים; ירושלים מייצגת את יהדות התנ״ך הדוגלת ב״ראשית חכמה — יראת אלהים״; בעוד 'אתונה' מייצגת את התהייה הפילוסופית הרפלקטיבית, קרי את חיפוש החוכמה דרך העיון הפילוסופי הביקורתי. ירושלים מסמלת אם־כן את מחשבת המקרא; ואתונה — את שיטות הפילוסופיה היוונית. שטראוס הנגיד בין אלוהי התנ״ך לבין האל האפלטוני, העולה הן ממדרשי חז״ל והן מהגותו של הרמב״ם, בעיקר בספרו 'מורה הנבוכים'. אליבא דשטראוס, לא תיתכן נאמנות כפולה לשתי ערים אלו. יש לבחור: ירושלים או אתונה, התגלות או הגיון, דת או פילוסופיה. בפרפרזה לדברי אליהו לישראל על הר הכרמל,349 ניתן לדמיין את שטראוס קורא אל חכמי בית המדרש ואומר: 'עַד־מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל־שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים"".
וגם –
מחשבות לעצמי 