קצת ביקורת על חסידות ברסלב

קצת ביקורת על חסידות ברסלב –
'מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד'. האמנם? כפי שאומר ידידי מנחם – אין מצווה כזאת. וקהלת אומר להפך – 'ולשמחה מה זאת עושה?'.
'זרוק את השכל', 'אל תפנה לפילוסופים ולמחקרים', אומר רבי נחמן. האמנם? לפי הרמב"ם השכל הוא מותר האדם, ויהודים בכלל תמיד התבלטו דווקא בשכלם.
עד כאן הביקורת, ומכאן נקודות ההסכמה –
יש לנהוג בפשיטות ותמימות, אומר רבי נחמן. וזה נכון. או לפחות זה גם מה שמחבר תהילים אומר – 'ואני בתומי הלכתי'. וכן מחבר משלי – 'בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועקש. כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת'.
ומה עוד אומר רבי נחמן?
'כל העולם כולו גשר צר מאוד' – נכון, וכבר אמרו חז"ל – העולם הזה דומה לפרוזדור.
'והעיקר לא לפחד כלל' – כן ולא. לפעמים טוב לפחד, כמו שכותב מחבר משלי – 'אשרי אדם מפחד תמיד'.
ורבי נחמן המציא גם פרקטיקה – התבודדות – להסתגר ביער או בחדר ולדבר אל ה'. זה דבר שאין לו כל-כך מסורת, לדעתי (תומר פרסיקו בספרו הראשון החשיב זאת כפרטיקת מדיטציה, אבל זו לא ממש מדיטציה). ביהדות יש פשוט תפילה, שלוש פעמים ביום. אבל מילא, מי שזה עושה לו טוב, שיעשה.
ויש עוד פרקטיקה – 'התיקון הכללי', נגד 'פגם הברית'. כאן שני דברים – א. 'פגם הברית' (ע"ע) אינו כלל חטא. ב. 'תיקון הכללי' לא מועיל לו.
יש לכם מה להוסיף?