יומן לילה, 4.3.23

יומן לילה, 4.3.23
ביליתי שבת מעניינת אצל אחי, והנה כמה מפניני החוכמה שנאמרו אצלו.
עוד בדרך המצאתי פתגם אחד –
'זה שאתה לא רואה את הדוב לא אומר שהוא לא בא לטרוף אותך'.
כלומר, שיש גורמים בחיים שמשפיעים על חיינו ואיננו מודעים להם.
בשבת עצמה אחייני שאל משהו על חיטה ואז סיפרתי לו על 'המהפכה החקלאית', שעליה כתב יובל נח הררי בספרו. בקיצור – בהתחלה היו ציידים-לקטים, אך בערך בשנת 10,000 לפני הספירה האדם ביית את החיטה והתחילו החיים התרבותיים.
ובשלב מאוחר יותר ישבנו לאכול ארוחת צהריים, ואז הגיתי את הפתגם השני שלי –
'מי שהולך לפי השולחן ערוך תמיד יהיה לו שולחן ערוך'.
אחי לא כל-כך אהב את הפתגם הזה וביקש שאסביר. אמרתי – יש כאן כמה הוכחות –
ראשית, מניסיון אנו רואים שלאנשים דתיים תמיד יש שולחן ערוך בשבת. וגם מי שהולך לחו"ל יכול להתארח בבית חב"ד, למשל.
שנית, זה מה שאמרנו על המהפכה החקלאית – שהבטיחה לחם על שולחנו של אדם, והיא מרוכזת בחיטה.
ושלישית, בתהילים נכתב – 'לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם'. ונאמר – לחם דווקא. ופסוק זה תמיד היה קשה לי, אך הנה פירושו הסביר.
ובהמשך הוספתי – עוד מרכזי על השולחן הוא היין, שגם הוא עתיק. ומהו היין? זה העונג, 'יין ישמח לבב אנוש', ועל העונג דיברנו קודם.
מה אמרנו? שידוע סיכול האותיות נגע-ענג. סיגריות, למשל, הן נגע שמביא עונג. ובחיים צריך גם עונג, ולא רק בריאות, כלומר מניעת הנגע. (ולאחיינתי בבוקר סיפרתי על נזקי הסוכר – סכרת, שגם זה עונג המביא לנגע).
ועונג מתקשר לעוד דבר – במסילת ישרים נאמר בפתיחה שהעיקר הוא להתענג על ה'. זה מקובל עליי. לעומת זאת, השולחן ערוך פותח ב'יתגבר כארי', ופרופ' ליבוביץ' נהג להזכיר זאת. אבל זה לא כל-כך מקובל עליי. כן, ודאי צריך להתגבר ולהשתדל, אבל עיקר העבודה צריך לעשות מתוך עונג וחדווה. גם חז"ל אמרו, למשל – אין אדם למד אלא היכן שלבו חפץ (וזה דובר בדיון בנושא אחר שלא אזכיר פה, מחמת צנעת הפרט). אז הנה שוב – השולחן ערוך.
ומלבד זאת דיברתי עם אחייני החכם על כל מיני נושאים, ובהם נבואה וניסים. איך הגענו לזה? מתוך דיבור על המוסיקה, שאני אמרתי שיש בה רוח. והוא אמר – גם דמיון. ואני אמרתי שבמורה הנבוכים הרמב"ם אמר שגם לנביאים היה כוח מדמה, וזה דבר חיובי. ומלבד זאת גם בימינו נאמר כמה נבואות של שהתגשמו, כפי שמופיע בספר 'התחדשות הנבואה' של ד"ר שלי גולדברג (אולי טעיתי קצת בשם). והניסים? באופן מפתיע הרמב"ם כמעט לא כתב על כך בספרו, למרות שזה נושא חשוב. וכשהוא כן כותב הוא מנסה להוריד את הניסים כמה שיותר לקרקע, גישה רציונלית. ואחריו בא שפינוזה שביטל אותן לגמרי. מדוע? כי הם סותרים את חוקי הטבע – וחוקי הטבע הן יצירתו של אלוהים. זו גישה הגיונית, וכלל לא כפרנית בעיניי. כלומר, יש ניסים ופלאים בעולם, אבל לא שבירה של חוקי הטבע. אבל אז אחייני החכם אמר שמלחמת ששת הימים הייתה נס. אמרתי – נכון, הייתה נס, אבל לא שבירה של חוקי הטבע. ואז הזכרתי את הרמב"ן שהבחין בין ניסים גלויים וניסים נסתרים.
מלבד זאת בבוצר ישבנו בחצר ושם הזכרנו את היופי. אמרתי שפעם שאלתי בפייסבוק 'למה הפרחים יפים?' וחברנו המשותף תומר ענה תשובה יפה. מה התשובה? שליופי הפרחים יש פונקציה של משיכת דבורים וחרקים שיעבירו את האבקנים שלהם. אבל אני שאלתי אז, אם אני זוכר נכון, למה הם אם כך יפים בעינינו? לזה אין תשובה פונקציונלית. וגם אחי אמר שיש כאן שני רבדים – פונקציונלי-ארצי ורובד נוסף עליון יותר. על זה צריך להרחיב את הדיבור.
ואז נזכרתי שלמדתי דברים אלה עם אלי בשיעורים על 'ביקורת כוח השיפוט' של קאנט, בחנות של הולצר, ספר שלמדנו במשך שנתיים. חציו הראשון עוסק ביופי, שלדעת קאנט הוא קיים רק בעינינו, ואין לו קריטריונים אובייקטיביים. וחציו השני עוסק בביולוגיה, והוא מהווה שלב בין ביולוגיה תכליתית קדומה, לתורת דרווין, שבה אין תכליותיות כלל. אני זוכר ששאלתי את אלי מה הקשר בין שני החלקים, ולא ממש קיבלתי תשובה – אבל אולי איזושהי תשובה יכולה להתקבל דרך הדיון בשני רבדיו אלה של היפה. אך הדבר מצריך עיון נוסף.
ובנוגע לתכליותיות – באופן מעניין גם בערב הקודם הזכרנו את מושג ה'תכלית', כדבר שמתווה את פעולתו של האדם. יש תכלית ויש אמצעים, והתכלית היא שמתווה את הדרך וכו'.
ועוד היה דיון במגדר ולהט"ב, בעיקר בשיחה עם ניסים בחצר בית הכנסת. הגישה השמרנית שוללת, אבל גיסתי העלתה רעיון מעניין ונכון – שקיים ספקטרום של מיניות ומגדר, ולא נכון לכפות על האחר הגדרה עצמית, לכאן או לכאן. אמרתי שאני מסכים לדברים אלו, ובכלל נגד חשיבה גוגמטית. זו גם הבעיה שהייתה לי עם החשיבה 'המדעית' בתקופת הקורונה – היא הייתה דוגמטית. יש להתרחק מחשיבה דוגמטית.
ואחי שאל – מה אני, שמרן או פרוגרסיבי? אמרתי לו שלא זה ולא זה, ואם כבר קרוב לשמרות הקלסית של אסף שגיב. היום השמרנות אפילו אינה באמת שמרנות. ובאשר למילה פרוגרסיבי, אמרתי לו שזו מילה זרה, וכן תרבות זו באה מארה"ב, ואולי ניתן לתרגמה ל'מתקדמים',. או 'אנשי קידמה'. או לא קיבל את זה, כנראה בגלל שהצליל חיובי מדי. אבל באמת איני מקבל את השמרנות הדתית המקובעת, וזו כנראה גם הסיבה שיצאתי בשאלה.
וטוב, דוברו עוד דברים, אבל זה העיקר.