יומן צהריים, 2.3.23
מצב פקקט.
מהפייס בימים האחרונים –
המדינה – מקולקלת.
(אה, וצריך להוסיף – המדינה מקולקלת, לא אני).
פסוק היום –
מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.
קהלת א, טו.
או כפי שאומר דוד אבידן –
אם כך ואם כך, הכתם נשאר על הקיר.
שיר היום
אין שלום ללא צדק.
כי חוק לישראל הוא…
חידת היגיון –
קומיקאי שעושה מדיטציה.
(4).
הרפו.
עדיין נכון.
הרגשה של סוף עונה.
שמרו על הפלוטוקרטיה!
או על האוליגרכיה.
ומנגד מציעים – אוכלוקרטיה, שלטון ההמון.
הפתגם היומי –
כלל אצבע: עדיף להיות איפה שרגוע, ולא איפה שגרוע.
באמת יש רק דרך אחת לתאר מה שקורה פה: בושה.
בברית החדשה (שוב, סליחה, אבל יש שם דברים יפים) נכתב – מי אתה שתשפוט עבדו של אחר?
פסוק היום (היום שבר פסוק) –
וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ.
(גם לנתניהו בסוף נאומו היה פסוק יפה, אך נראה שזה שאני הבאתי הוא שיהיה).
נתניהו אמר –
איש לרעהו יעזורו ואיש לאחיו יאמר חזק.
מה שכן – הממשלה הזאת הורסת כל חלקה טובה.
כמדומני, שאין כפרה.
בוקר טוב.
איך התחושה הבוקר?
ממשיכים כרגיל?
אחרי מעשה רמאות – תמיד באה כפייה.
הערה קטנה: לא סתם כנראה רפואה מקושרת לנחש.
מחשבות לעצמי 