מבין שהייתי פה באיזה מבחן אולי, ואולי ניתנה לי הזדמנות כשהוזמנתי פעם על-ידי שכנתי לשיעור קבלה בבית כנסת. לא הגעתי והסברתי שיש לי בעת בתי-כנסת. וגם השיעורים האלה לא מעניינים אותי, כי הם רדודים, והעדפתי ללכת לשיעור בהולצר.
בדיעבד מתברר שצדקתי. הנה כך תיארתי את השיחה על השיעור ביומני –
"ובכן, אחרי זה שכנתי חזרה משיעור הקבלה עם ידידתה, וביקשה שמן זית. הבאתי לה, ומתוך נימוס וגם עניין שאלתי – על מה דיברו בשיעור? אמרו לי – על כעס ואש. (מעניין, גם בהולצר דובר על אש). ומה אמרו? שאם מישהו כועס עלייך זה משהו בך, תמיד צריך להסתכל פנימה. אבל נראה לי שכוונתה הייתה לומר – אם מישהו מכעיס אותך".
טוב נו, אני כרגיל מלמד זכות, אבל למעשה אין כאן לימוד זכות. המרצה אמר בדיוק את זה – אם מישהו כועס עליך זה משהו בך – ואין דבר שגוי מזה! אם זה נכון, אז גם האנטישמיות מוצדקת.
לעומת זאת, מה שאני אמרתי נכון מאוד – אם מישהו מכעיס אותך, זה משהו בך. זה נכון מאוד, כי איזו סיבה יש לך לכעוס על מישהו אחר? זו תובנה פסיכולוגית בסיסית.
ובכן, נכשלתי במבחן, אבל בעצם את המבחן האמיתי עברתי.
שלום וכל טוב.
מחשבות לעצמי 