יומן בוצר, 28.2.23
היום לפי פייסבוק יש לי יום הולדת. למעשה הוא ב-29.2, שיוצא פעם בארבע שנים.
הרבה עניינים, אך לא אפרט.
רק מהפייס –
חידת היגיון –
איפה בילה ג'פרי אפשטיין? הדברים האלה פורשו באופן לא נכון!
(2, 5).
-אי הבנות.
יש הרבה מה להגיד, אבל אדום.
נוהל שכן – נוהל מתועב.
שוב אומר – תכף יורד הערב (והאפלה), ואנשי התקשורת, אנשי השלטון, מחלקים את השלל. (כמו בברכת בנימין).
חז"ל אמרו –
'אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה'.
אבל עדיף לקלקל את השורה לכיוון האהבה.
(כתבתי על כך בספרי 'יסודות הבניין', בפרק 'על עיקרון הטיית החסד', אבל אתם לא קראתם אותו ולכן נשארתם טיפשים).
מדינת ישראל צוררת דתל"שים.
המדינה – מקולקלת.
(אה, וצריך להוסיף – המדינה מקולקלת, לא אני).
ולא מהפייס –
אֱוִיל מְרֹדַךְ, היה אוויל.
אם כך ואם כך, הכתם נשאר על הקיר.
קראתי קצת על השומרונים. בעקבות זה –
לאסף העברי –
אוקיי, אסביר. דבר ידוע ומקובל הוא שבתנ"ך 24 ספרים. עם ישראל קיבל אותו עליו כספר מקודש. ונכון, מאוחר יותר גם הנוצרים קידשו אותו, וגם באסלאם בעצם חוזרים על הרבה מסיפורי התנ"ך. הדבר לא גורע מחשיבותו, אלא דווקא מוסיף לו.
הייתה גם ספרות חיצונית, שהיא ספרות מעניינת מאוד, אבל עם ישראל לא אימץ אותה, וכך היא נשכחה. אמנם אולי ניתן לעשות לה רה-הביליטציה, אבל זה יקח זמן, וגם צריך לבדוק מה כדאי להוסיף. למשל, אני הייתי מוסיף את שני ספרי החשמונאים הראשונים לקריאה בחנוכה. גם את ספר בן סירא הייתי מכניס כספר חכמה. גם בתלמוד מצטטים ממנו.
לתורה עצמה, חמשת החומשים, אמנם נודעה חשיבות מיוחדת, אך אין היא עומדת לבדה, מלבד אולי אצל השומרונים.
וארבעת הספרים הראשונים? כאן אין מסורת כזו כלל, מלבד אצל בעל עמוד זה וחבורתו.
ומדוע נפסל ספר דברים? משום שהוא שונה מארבעת הספרים הראשונים? כן, בוודאי, הוא שונה. ביקורת המקרא כבר אבחנה זאת לפני שנים רבות, אין זה דבר חדש. אך היא גם הוסיפה שגם ארבעת הספרים הראשונים אינם עשויים מקשה אחת. יש בה רובד כהני, ועוד שני מקורות קדומים יותר.
אז איזו סיבה יש לקדש דווקא את ארבעת הספרים הראשונים, כלומר שלושה מקורות קדומים מתוך ארבעה?
בעבר שאלתי את כותב הדברים כאן מה תשובתו על כך, ולא זכור לי שקיבלתי תשובה.
ובכן, זו דעתי.
ישעיה מתאר תכונות טובות, ובהן –
אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע.
ישעיה לג, טו.
שד"ל –
ועוצם עיניו מראות ברע – שראיית המעשים הרעים שנואה לו, והוא בורח אפילו מראות אותם, כל שכן שלא יעשם.
יש דבר כזה שנקרא 'לקיחת אחריות'.
יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.
משלי ו, יט.
גנץ בכאן –
יש דברים לא צפויים, כמו עורב לבן, או ברבור שחור.
עורב לבן? לא הכרתי את הביטוי. ומצאתי בגוגל –
"אבל עלינו להבין כי מאפיין זה לא אומר שום דבר. בין החוליגנים, אדם קורא ספרים הוא עורב לבן. לאחר מכן, בשל סיבות שונות, החברה יכולה להשתנות, והאדם ייפול לתוך הסביבה, שם זה מביש לא לקרוא, לא להתעניין במשהו, לא לפתח".
עוד פסוק יומי –
כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עניים [עֲנָוִים].
תהלים ט, יג.
מחשבות לעצמי 