יומן בוצר, 26.2.23
אוסף פוסטים קצרים משבת וראשון בבוקר –
שבת –
כן, דבר ידוע – באין אמת, בא הכוח, והאלימות.
(ביבי רוצה להלום באגרוף).
שבת שממה
מוצ"ש מהומה
ראשון מלחמה.
עולה בי הרושם שממשלה זו תדכא ותנצל נשים.
יש תשובה אחת להכול, אבל עוד לא אגלה לכם אותה.
42? לא – אהבה (או לפחות כבוד הדדי).
יאללה, חייבים להציל את הדמוחארטה.
למה הם צועקים בטלוויזיה?
נראה שמתן חודרוב ממש מודאג מהמצב הכלכלי.
המפגינים הם מתנגדי חיסונים?
(טענת ביבי).
זה יותר פשוט – מי שמתנגד למדיניות המשטר מכונה בשמות, כך מתנגדי החיסונים וכך עכשיו המפגינים, 'אנרכיסטים'. ויש בזה קצת צדק פואטי כמובן, שהעריצים מקבלים עריצות.
קראתי משהו יפה (ואביא בלי קרדיט חח) –
דת היא לא ד-ע-ת
בדת מעלימים ע
(זה אסף העברי כתב)
בחיים יש אונס, יש כפייה, יש הכרח – עלינו להשלים עם כך.
בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה.
לדעתי צריך להוציא את תורת הקוונטים מחוץ לחוק, כי היא מעודדת אנרכיה.
דרך חז"ל המעוותת – סרסהו ודרשהו.
ישוע כיבד גם זונות, כל הכבוד לו.
יעקב –
לא רק הוא. ע"ע כיבוש יריחו.
יהושוע פרק ו' פס' ט"ז : "והיתה העיר חרם היא וכל-אשר-בה, ליהוה: רק רחב הזונה תחיה, היא וכל-אשר אתה בבית–כי החבאתה, את-המלאכים אשר שלחנו."
פתגם –
או שתחבשו כיפה, או שתקבלו כאפה.
כתיבת שירה בישראל של היום היא אולי לא מעשה ברברי, אבל מעשה מיותר לגמרי.
(בעיקר כלכלית).
נוותר על האמת, תודה. נסתפק בדעות ותפנוקים.
*
והנה בנט כותב שביבי שיקר 'שקר מתועב' – אמר שבנט נתן לערבים 50 מיליארד שקל, אבל זה נפרס על גבי שנים, ועכשיו ביבי עצמו עושה אותו דבר.
נו, אתם מתפלאים? רמאי נשאר רמאי. מכירים את משל הצפרדע והסרטן? היא מעבירה אותו את הנהר והוא עוקץ אותה באמצע. היא שואלת למה? והוא עונה – זה טבעי! (הופיע גם בסרט 'משחק הדמעות').
והנה, משל הצפרדע והעקרב, מתוך ויקיפדיה –
הצפרדע והעקרב רצו לחצות נהר: העקרב, שאינו יודע לשחות, ביקש לרכוב על גבה של הצפרדע, וזו סירבה עקב כך שחששה שהעקרב יעקוץ אותה בדרך. העקרב הצליח לשכנעה שלא כך יהיה, שכן גם הוא מבקש להגיע לגדה השנייה. הצפרדע השתכנעה והסכימה, אך באמצע הנהר העקרב אכן עקץ את הצפרדע, ושניהם החלו לטבוע. קודם שטבעו הצליחה הצפרדע לשאול בתדהמה: "למה ומדוע עקצתני? הרי עכשיו שנינו נמות", והעקרב השיב: "זה הטבע שלי".
מסקנת המשל – העקרב אינו יכול לשנות את טבעו, והנמשל – אין לצפות שאדם ישנה את טבעו, גם אם הוא מבטיח שישתנה.
מחשבות לעצמי 