יומן ערב, 26.1.23
הרבה דברים היום, לא אספר עליהם, רק אביא מה שהעליתי בפייסבוק, כרגיל לאחרונה. חוץ מזה יש יומן תמונות, וגם אוסיף קטע בסוף.
מהפייס –
הבימה – מקום לראות בו הצגות.
-כאן הגיבו ריטה ואורי. הכוונה כמובן להפגנות עכשיו. ולא שאני נגדן, אלא שהבימה זה באמת מקום להצגות. ופעם היה לי מנוי סטודנט להבימה. גם גרתי ליד, ברחוב מלצ"ט.
*
הדף היומי.
היה או לא היה?
(רמז: לפי ויקיפדיה, רבי יהושע בן פרחיה הוא בן המאה ה-2 לפני הספירה).
תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים,
ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו.
מה היה המעשה ביהושע בן פרחיה?
כשהרג ינאי המלך את החכמים, הלכו יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא.
כשנעשה שלום, שלח לו שמעון בן שטח: 'מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה'.
עמד ובא (יהושע) ונזדמנה לו אכסניא אחת.
עשו לו בה כבוד מרובה.
אמר: כמה יפה אכסניא זו!
אמר לו (ישו): רבי, עיניה טרוטות (מכוערות).
אמר לו: רשע, בכך אתה עוסק? הוציא 400 שופרות והחרימו.
בא לפניו כמה פעמים, ואמר לו: קבלני (בתשובה)
לא היה שם לב אליו.
יום אחד היה קורא קריאת שמע. בא לפניו.
חשב לקבלו, הראה לו בידו (שימתין עד שיסיים את התפילה).
הוא חשב: הוא דוחה אותי. הלך והעמיד לבנה והשתחווה לה.
אמר לו: חזור בך!
אמר לו: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל.
[תניא, אמר רבי שמעון בן אלעזר: יצר תינוק ואשה – תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.] [סנהדרין קז ב].
כאן אין תגובות, אבל אחרי שהעליתי זאת דיברתי עם רועי, ויצא שסיפרתי לו על ההיסטוריה שלי עם הנצרות.
בקצרה – בעבר הייתה לי התגלות של רוח הקודש בשם ישוע, או משהו כזה, כפי שמופיע בספרותם. כלומר, הדבר 'מוכר בספרות'. גם ויליאם ג'יימס כתב על כך רבות בספרו החשוב 'החוויה הדתית לסוגיה' – שם החוויה נקראת 'קונוורסיה', ומתורגמת כ'הפיכת הלב'. ואז הייתי בקשר עם כמה קהילות משיחיות, אבל כבר אז לא ממש הסכמתי עם דבריהם. לימים העמקתי עוד יותר, וראיתי שפרשנותם בכלל מופרכת. למשל 'מה שמו ומה שם בנו' במשלי – הסתכלו במפרשים לפירושו. ו'הנה העלמה הרה' שבישעיה ז' מדבר בכלל על אחז ועל גלות עשרת השבטים, והעלמה היא אשת אחז. ובכלל – עלמה היא לא בתולה, אנו יודעים (בעבר כתבתי על כך הוכחה לשונית בפוסט, קישור אליו מצוי ב-929). מנגד הם טוענים שיש שני רבדים לטקסט – אבל זו טענה שאין לה סימוכין.
וכך נותרתי מצד אחד עם חוויה שאיני יכול לבטלה, חוויה שאכן יצרה שינוי בתוכי, ומצד שני ראיות ברורות לכך שהטקסט של הברית החדשה לא ממש אמין. אז מה אעשה? וכשאני פונה אל הנוצרים הם רוצים שאקבל הכול, וכשאני פונה אל היהודים הם רוצים שאדחה הכול. וכך נותרתי באמצע, ואכן אין בידי מאומה…
אין מאומה אבל יש הרבה… כי המשכתי בחקירתי בעצמי, ואני מצוי בין העולמות. ועוד אמרתי – תורת הנוצרים יפה מאוד – חסד, אהבה, רחמים – אלה ערכים חשובים. אבל – מיד אמר רועי – מה עם מעשיהם לאורך ההיסטוריה? הוא כמובן צודק, וזה הסברי – התורה הזו יפה, אך מוטה לצד אחד, צד החסד, ובמציאות קיים גם צד הדין. מדברים על כך בקבלה. לכן אין להתפלא שהדין הקשה התפרץ במעשיהם. גם במדינות הנוצריות, אגב, המשטר קפדני מאוד, כנראה מאותה הסיבה. ויותר מכך – את כל העוולות האלה הם עשו ליהודים – זו 'הנקודה השחורה' בדת שלהם, וכתבתי על כך בשירי על יהודה איש קריות, שעליו למדתי מידיד עבר שלי – ריק סאקס. וכך עד היום בארצות הנוצרים 'ג'ודאס' הוא שם לבוגד ושטן, אבל זה נשמע קרוב מאוד ל'ג'וז', יהודים. ואכן גם נוצרים רבים הם אנטישמים עד היום.
אם כך שתי רה-הביליטציות נחוצות כאן:
מהצד הנוצרי – צריך להכשיר את ג'ודאס ואת היהודים. סך-הכול, ג'ודאס לא היה כזה נורא, והטקסט הגנוסטי החדש שמצאו לפני כמה שנים מאשש זאת. וגם היהודים, כמובן, זקוקים לאישור וקבלה.
והצד היהודי גם צריך לעשות תיקון, כי גם ישוע לא היה כזה נורא, למרות שממשיכיו כן. גם הערכים שלימד חשובים, ולמעשה אי אפשר בלעדם. ואכן – הם השפיעו גם על היהדות עצמה, וביותר – על החסידות, וגם על עולם הפסיכולוגיה, שבעצם מבוסס על תובנותיו של ישוע.
כרמא בן יוחנן אגב כתבה לאחרונה ספר מעניין על הדיאלוג בין הדתות (הוא לא ממש דיאלוג).
ומה יש היום? מה שאני צופה בו ביוטיוב – ריב בין המשיחיים הישראלים ובין מתנגדיהם היהודים, ובעיקר ציינתי לשבח את האב טוביה סינגר, ששולט לגמרי גם בתנ"ך וגם בברית החדשה.
ועוד פרט – כמובן שאת 'אלוהותו' של ישוע יהודי לא יכול לקבל.
ועוד אמרתי – גם את אלישע בן אבויה דחו, אבל בכל זאת מביאים מדבריו בפרקי אבות. ובפרקי אבות עצמם כתוב – 'המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם'. אז כך צריך לנהוג גם בישוע. למשל, הרבה פתגמים מקורם בו. 'אין נביא בעירו', למשל – הוא אמר. אז תנו לו את הקרדיט ואת הכבוד. ובכלל, כדאי להכיר את הספר היפה והחשוב הזה, הברית החדשה.
לבסוף, בעניין המדרש התלמודי – ודאי שהוא לא סיפור אמיתי, אבל יש בו מוסר השכל – ואת מוסר ההשכל ראוי ללמוד. אך אולי כאן גם במוסר ההשכל יש בעיה? – לדיונכם. (בפייסבוק, כאמור, אין תגובות. לכן אלו 'מחשבות לעצמי').
*
ציונות
אני בעד. והאלבום המלא שותף קודם.
*
קהלת vs ברסלב זה פייט מעניין…
טוב, אלה דיאלוגים שיש לי עם ישראל, שהוא ברסלבר. כבר אין לי כוח להאריך. את הפסוק שאמרתי אצלו שיתפתי בבלוג התנ"ך (מה שהיה כבר נקרא שמו – גזירה). השיחות איתו תמיד מעניינות, ובכלל – לכל אורך חיי יש לי אינטראקציה רבה עם חסידי ברסלב. מעניין למה. גם ההתגלות הזו שסיפרתי עליה קודם קרתה ליד בית כנסת בתוך קהילת ברסלב אחת, ליד רחוב אלנבי בתל-אביב.
את תורותיו של רבי נחמן אין אני מקבל על פי רוב. התחלתי לקרוא עכשיו שוב את 'ליקוטי מוהר"ן', ספרו המרכזי, ואיני מוצא בו הרבה עניין. ועוד שני ספרים שלו קראתי לאחרונה – השתפכות הנפש ושיחות הר"ן. גם את הנסיעה לאומן (באוקראינה) אין אני אוהב. ותיקון הכללי – נגד 'פגם הברית' (הוצאת זרע לבטלה) – בעיניי גם לא יעיל וגם לא נחוץ, כי אין כאן חטא.
אבל כן יש לרבי נחמן כמה תורות יפות וטובות ורעיונות חיוביים – לימוד זכות, שמחה, חיוביות. אלא שגם עליהם קהלת האמור למעלה חולק, ואומר – 'ולשמחה מה זאת עושה?'. קהלת מצטייר כאדם דיכאוני, אבל למעשה גם רבי נחמן, ידוע לנו, היה אדם דיכאוני וחולני, ונראה שתורתו באה להתמודד עם הלך-רוח זה שלו. ונראה שגם חסידיו הרבים היום הם אנשים בעלי מאפיינים דומים, ולהם דרך התמודדות זאת.
טוב, בסדר, 'איש באמונתו יחיה'.
עד כאן בינתיים.
מחשבות לעצמי 