יומן צהריים, 24.1.23
הייתה לי איזו פגישת צהריים, שאחריה כנראה יבואו דברים חדשים, אבל זה מה שהיה לפניה –
ומה חדש בקן הנשרים?
-אולי מוטב לא לכתוב זאת.
שני פתגמים לי היום:
א. לא מספיק חדות, צריך אחדות.
(נאמר בהקשר של עמית סגל דווקא).
ב. 'אתה יורה בסוס הלא נכון' (לא יודע מאיפה זה בא לי ואם יש כבר פתגם כזה או לא).
(כלומר – נלחם באיש קש. אבל סוס? אל תהיו כסוס! לכן השינוי בהמשך).
פרעה – הקשה את עורפו. (עורפו-פרעה – אותיות מתחלפות, כמובן, בערך).
ישראל – בדרך לחורבן.
(אולי).
למצרים גם היו חרטומים.
חרטומים – מלשון חֶרֶט, עט.
כך שהחרטומים היו כנראה מלומדים ואנשים כותבים.
ועדיין, חוכמתם היא חוכמת מצרים.
'ומכתבים עמל כתבו'.
ותגובה – כתב חרטומים. למי? לרופאים.
אז כנראה רומא עדיפה ממצרים.
שתיהן מדינות עבדות, אבל רומא אימפריה משוכללת, עם בריכות ותיאטראות. סך הכול חיים טובים גם לעבד, לא? (אלא אם כן אתה גלדיאטור).
שפינוזה צדק.
בדתות יש הרבה משום הטרדה מינית.
והסבר, למי שלא מבין –
מצרים – היהדות הרבנית.
רומא – השלטון.
לא לסגירת רשות השידור –
עד כאן!
בעקבות פטירת פרופ' אגסי –
אחד מחברי הפייסבוק שלי כתב שפקפוק אינו דבר יהודי, אלא השאלה.
וזה נכון – ביהדות שואלים שאלות, אבל לא באמת מחפשים תשובות, כי אם אין תשובות יש 'תירוצים'.
אבל באמת גם בתנ"ך –
ספק, פקפוק – אלה מילים שאינן מצויות בתנ"ך.
יש מילים אחרות באותה משמעות שכן מופיעות?
ודאי יש הטלת ספק כמה פעמים (היש אלוהים בקרבנו אם אין, למשל).
מה דעתכם?
(דיון ארוך על כך עם ידידי גילי – בהמשך אולי. וכן, גם המילה אולי מופיעה שם).
כמו כן, הם אומרים – תעשה תשובה.
אבל קודם תנו תשובה!
ושיניתי כמה פעמים את תמונת הפרופיל לאחרונה. אחת הייתה סוקרטס או חכם יווני אחר עם כיפת ברסלב, אבל היא כנראה תמונה ישנה, כך שאיני מוצא אותה, ואחריה באו –
מחשבות לעצמי 