יומן בוקר, 21.1.23
שבת.
הרבה זמן לא כתבתי יומן, והרבה מים עברו בנהר בינתיים, גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית.
וברמה האישית – מחשב את דרכיי – בדיור, בתעסוקה, בזוגיות.
הפסוק בתהילים אגב אומר –
חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ.
אולי זו הדרך גם בשבילי – עולם התורה.
הרי בפרקי אבות נאמר –
כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ ; וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
אלו שתי האפשרויות, אך ללא עול בכלל, בהפקר, אי אפשר.
הבעיה, כידוע, שאני לא מקבל את הדרך הרבנית, והם לא מקבלים אותי. במקום אחר כתבתי – דרושה ישיבה נורמלית, או משהו כזה.
בכל מקרה, שבת מגיעה, ועימה מוראותיה. כל יום חמישי-שישי מנקים את השטח, או – מועלה קורבן. וכל יום שישי בערב אני בפרץ כתיבה כועסת. כך קורה גם אצל אסף העברי, למרות שאתמול היה רדום.
ובעצם, כך קורה אצל כולם – כלומר, ארוחת יום שישי בערב היא הזמן להעלות את כל המחשבות ולדון בהם, בפורום המשפחתי. אלא שאני לא מוצא את מקומי בפורום המשפחתי, שאצלי הוא כולו דתי-ימני, ואני חילוני-שמאלני.
כך יוצא שאני אומר את טענותיי בפייסבוק. אבל אף אחד לא מגיב להן. מדוע? איני יודע. בכל אופן נראה לי שכבר מכירים את דמותי, ולא מתרגשים ממנה.
בכל אופן, אלה רצף הטענות שהעליתי אתמול –
עוד לפני שבת –
וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת.
עם ישראל ישן, אבל מי שלא – מה דעתכם על טענותיה החדשות של נחמה תאנה על הרב טאו?
(ואולי תואילו לשם שינוי ברוב טובכם לענות).
(גם לזה לא הייתה תשובה, שאלה פשוטה).
ובשבת –
כל שבת –
מועלה קורבן.
(אסף העברי אמר – תעשה במועדו, וכו').
יש רק בעיה אחת קטנה בנרטיב שמוכרים כאן – הכול שקר.
הדמוקרטיה – שיטה כושלת.
אינני מקבל את מרות השלטון בכל דבר.
-או מוטב לומר מציית, אבל זה שלטון רשע.
חוץ מזה שהרגתם את ישו.
ישנו המשפט: "מאן מלכי? רבנן". ופירושו: מי המלכים? חכמי התורה.
ובממשלה זו, האורתודוכסית עד העצם, הרבנים אכן יהיו כמלכים.
לשווא תפגינו, לשווא תמחו.
כבר אמרתי – עם ישראל בעצם כבר קיבל על עצמו את ריבונותם.
לא יצרתם אלטרנטיבה. ובאין אלטרנטיבה האפשרות האחת היא השולטת.
ולא יהיו מיצרים לשליטתה. מי יעצור בידה?
ובידה לשעבד את העם כולו לדרכה האפלה.
כמה עצוב שכך הוא.
למה הייתה שואה? מאותה סיבה שתהיה עוד אחת.
לדעתי אפשר לקחת את כל דת ישראל הרבנית ולזרוק לזבל.
לילה טוב.
ביביזם = נאציזם.
ובמילים אחרות ופשוטות יותר, שאולי תבינו – אתם שובים עם שלם כבר יותר מ-50 שנה, וכל חילופי השלטון והז'רגון שלכם לא משנים דבר. עם פושע.
תומך בתביעת הפלסטינים בהאג, ואתם?
מי שאוזניים לו לשמוע שיישמע.
*
כל זה מהערב, וזה מה שכתבתי הבוקר –
פותח פייסבוק, רואה ששוב אתמול, שישי בערב, כתבתי רצף פוסטים שאיש לא הגיב להם. מחקתי את כולם עכשיו כמובן.
למה לא מגיבים? איני יודע. איפה כולם? בארוחות שבת, במנוחת שבת שלהם.
'כי חוק לישראל', כבר כתבתי פעם. והחוק הזה הוא החוק הדתי. ולחוק הדתי מצייתים גם החילוניים. אלה העובדות, איתן צריך להתמודד.
וגם אצלי החוקיות חוזרת, כמובן.
אז הניתוח שלי בעקבות זה הוא – שלא יעלה בידכם. לא יעלה בידכם להפיל את הממשלה הזו, לפחות לא כל-כך מהר. ומדוע? מכיוון שכל ישראל קיבלו על עצמם באופן כזה או אחר את ה'חוק לישראל' הזה, כלומר את החוק הדתי-רבני, את ההלכה.
ואולי אין הדבר שלילי בהכרח. אדם דתי, ובוודאי אדם דתי סניגור כרבי יצחק מברדיצ'ב, ייאמר: אשריכם ישראל! שגם חילונייך מקבלים על עצמם, בעצם, עול מלכות שמיים. ואולי נכון הדבר.
אבל אותי הדבר מצער, כי כפי שאמרתי פעמים רבות בחוגים מסויימים – בעיניי שבת היא זמן נפלא לעיסוק בדברים רוחניים וגבוהים, אך לא כך נעשה פה, לפחות לא ברשתות החברתיות, השוממות לגמרי בשבת.
ואפילו פתחתי דף פייסבוק ייעודי בשביל זה – 'עונג שבת – שבת בנוסח ביאליק', שהרי ביאליק הוא זה שייסד את מוסד 'עונג שבת' הזה (ראו בוויקיפדיה). אבל אין בו שום השתתפות, ומעט החומרים שהעליתי לשם נותרו גם הם בלי תגובה.
אז מה אני מסיק מכאן? שתי מסקנות –
אחת – כפי שאמרתי, כך לא תוכלו להילחם בממשלה הדתית הזאת. אתם יכולים ללכת להפגנה, אבל להערכתי – 'והיא לא תצלח'.
ושנית – שאני כנראה נמצא במקום מקביל וחיצוני לכל החברה הישראלית, והוא מקום בודד מאוד.
*
כמו כן, לפני כמה חודשים הוצאתי ספר שירים – 'שירים בימי קורונה'. בינתיים הוא לא זכה לשום יחס.
ובספר השירים הזה יש שני שירים פוליטיים – אחד על תקופת ביבי ואחד על תקופת בנט-לפיד. זה השיר על תקופת ביבי.
מהו המסך השחור? כזכור – בהפגנות בבלפור שמו מסך שחור בין המפגינים ובין בית ראש הממשלה. ובעיניי, דבר זה הוא סימבולי – הוא אפילו לא רצה לראות אותם או להגיב להם.
כך, מן הסתם, יקרה גם הפעם.
ואפשר להוסיף שמכאן ניתן להבין שהאמירה 'אין עם מי לדבר', שהופנתה כלפי הפלסטינים, בעצם מאפיינת את השלטון הישראלי ולא אותם. אם כלפי בני עמם הם מפגינים אטימות שכזו, כלפי הפלסטינים על אחת כמה וכמה!
*
וזהו, אבל אין שום יחס.
כמו כן – טיפ קטן – כשכותבים, וכשקוראים, כדאי לשים לב למילים שמשתמשים בהם. למשל כשכתבתי – 'לא קיבל שום יחס' על ספר השירים – הדבר נכון גם לגביי. כך גם יש משמעות נוספת במילים אחרות שהשתמשתי בהן, ושאתם משתמשים בהן. זו סתם תובנה קטנה וחשובה שכדאי לדעת על הלשון.
*
ולבסוף, החלפתי את תמונת הפרופיל שלי בפייסבוק לסוקרטס הברסלבי הזה, שנראה לי די משקף את מצבי.
מחשבות לעצמי 